חשבונות בולטים ברשת החברתית אקס הציגו את אפשטיין כחלק מ“מדינה עמוקה שטנית” וכבובה בידי “אליטה גלובלית”, תוך שימוש במונחים טעונים מהלקסיקון האנטישמי הקלאסי. אחד הפוסטים הנצפים טען כי מי שרואה באפשטיין “עבריין מין עשיר” בלבד “מפספס את התמונה הגדולה”, וכי מדובר במנגנון נסתר המושך בחוטים מאחורי הקלעים.
חשבונות בולטים ברשת החברתית אקס הציגו את אפשטיין כחלק מ“מדינה עמוקה שטנית” וכבובה בידי “אליטה גלובלית”, תוך שימוש במונחים טעונים מהלקסיקון האנטישמי הקלאסי. אחד הפוסטים הנצפים טען כי מי שרואה באפשטיין “עבריין מין עשיר” בלבד “מפספס את התמונה הגדולה”, וכי מדובר במנגנון נסתר המושך בחוטים מאחורי הקלעים.
מייק רוטשילד, חוקר תיאוריות קונספירציה ואנטישמיות בימין הקיצוני, הסביר כי היקף המסמכים העצום יוצר כר פורה לפרשנות סלקטיבית ולהטיית אישור. לדבריו, “לכל תיאוריית קונספירציה יש כעת ‘ציטוט’ שניתן לשלוף מתוך המסמכים, והיעדר סינון מאפשר לעוות כל פרט לכיוון הרצוי”. רוטשילד הדגיש כי עצם ריבוי המידע, ללא הקשר מקצועי וביקורתי, מגביר את הסיכון לשימוש מניפולטיבי בו.
בין הפרטים האותנטיים העולים מן המסמכים ישנם גם אזכורים בעלי זיקה לעולם היהודי: פניות של ארגונים יהודיים לתרומות מאפשטיין גם לאחר הרשעתו, אינדיקציות לקשרים פיננסיים עם ישיבות חרדיות, ופרטים נוספים על מערכת יחסיו הידועה עם ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד ברק. בחלק מן ההתכתבויות הפרטיות ניכרת לשונו הבוטה והמתנשאת של אפשטיין כלפי “גויים”, לצד שימוש בביטויים יהודיים באופן מזלזל. חשיפת ההתכתבויות הללו נוצלה ברשתות כדי להלביש על יהודים קולקטיבית דפוסים של שנאה ושליטה – טיעון שקרי ומסית.
משפיענים בימין הקיצוני אימצו את פרסום המסמכים כהוכחה כביכול לנרטיבים אנטישמיים ותיקים. קנדס אוונס פרסמה פוסטים שבהם קראה לעוקביה “להתעורר” מול מה שתיארה כ“השקפת עולם דתית” של יהודים בשלטון, ושידור חי שכותרתו עסקה ב“תיקי אפשטיין” הגיע למיליוני צפיות. במהלך השידור חזרה אוונס על עלילות דם ניאו־נאציות מן המאה ה־20, ובהן הטענה הכוזבת שארגון בני ברית היה מעורב ב“רצח פולחני” היסטורי – תזה שנדחתה זה מכבר בידי חוקרים והיסטוריונים. בפוסטים נוספים ייחסה ליהודים “בית כנסת של השטן” ושליטה פדופילית מדומיינת – ניסוחים שממחזרים תעמולה אנטישמית קלאסית.
לא רק דמויות מוכרות הפיצו את העלילות. משתמשים רבים אימצו את נרטיב “הכוח היהודי הסודי” והציגו את פרשת אפשטיין כהוכחה לכך, תוך ייחוס כוונות קולקטיביות ליהודים על בסיס התכתבויותיו של עבריין יחיד. כך נוצרת הכללה מסיתה המוחקת את הקורבנות ומסיטה את הדיון מן הפשעים עצמם אל שנאה אתנית ודתית.
פרויקט נקסוס, ארגון המנטר אנטישמיות ברשת, הזהיר כי “המסמכים אמיתיים – והאנטישמיות שהם מציתים אמיתית לא פחות”. בהצהרה הדגיש הארגון כי הפיכת התכתבויותיו הפרטיות של עבריין מין ל“ראיה” לקונספירציה יהודית כוללת היא אנטישמיות מובהקת, וכי התפשטות הנרטיב מהירה ומסוכנת. עוד צוין כי הקורבנות של אפשטיין זכאים לצדק, וכי הסחת הדיון לפנטזיות קונספירטיביות פוגעת גם בהם.
לדברי רוטשילד, פרסומים מן הסוג הזה אינם יוצרים שנאה יש מאין, אלא מחזקים דפוסים קיימים ומקצינים את השיח הציבורי. “כל תהליך שמקשיח עוד יותר את הפוליטיקה ואת השיח הציבורי מסוכן לכולם”, אמר. “הפגיעה נוטה ליפול באופן לא פרופורציונלי על הקהילה היהודית, אך הנזק הוא חברתי רחב – ערעור אמון, הקצנה, ודה־לגיטימציה של דיון עובדתי”.
הסערה סביב “תיקי אפשטיין” ממחישה כיצד הצפת מידע ללא הקשר ביקורתי יכולה להפוך בתוך שעות לכלי בידי תעמולה קיצונית. בעידן של רשתות חברתיות ואלגוריתמים המתגמלים קיטוב וזעם, האחריות הציבורית להבחין בין עובדות לבין עלילות שווא הופכת דחופה מאי פעם.
