בשנת 2022, כאשר מאסק נערך לרכישת טוויטר, אמר ג׳ונתן גרינבלט, מנכ״ל הליגה נגד השמצה, משפט שנשמע אז כמחמאה — וכעת נראה כטעות נבואית: “אילון מאסק הוא יזם מדהים, חדשן יוצא דופן. הוא הנרי פורד של זמננו.” ארבע שנים לאחר מכן, המטאפורה הזו חוזרת כבומרנג — ובצורה אירונית ואפלה במיוחד.
הסיפור של “גרוק” הוא תזכורת חדה לכך שכאשר חברות טכנולוגיה מתעדפות סיסמאות של “חופש ביטוי” על פני אחריות, ומעמידות את החלשת מנגנוני הבטיחות כעיקרון, התוצאות עלולות להיות מסוכנות. במקרה הזה, ההשוואה של גרינבלט לפורד לא רק “התאמתה” — היא קיבלה חיים משלה, בעולם שבו כלי ההפצה כבר אינו עיתון מודפס, אלא בינה מלאכותית עם טווח השפעה גדול לאין שיעור.
בדו״ח חדש שפורסם ביום רביעי במסגרת מדד הבינה המלאכותית הראשון של הליגה נגד השמצה, בחן הארגון שישה מודלים מרכזיים של בינה מלאכותית ובדק כיצד הם מגיבים כאשר מוצגת להם רטוריקה אנטישמית ואנטי־ציונית. לפי הדו״ח, הצ׳אטבוט “גרוק”, הזמין דרך חברת הבינה המלאכותית של מאסק “אקס־איי”, נמצא כמודל הפחות ערוך להתמודד עם רטוריקה קיצונית, נקודות דיבור אנטישמיות ותיאוריות קונספירציה.
על פי המדד, “גרוק” קיבל 21 נקודות בלבד מתוך 100 — פער גדול לעומת המודל המוביל, “קלוד” של חברת “אנתרופיק”, שקיבל 80 נקודות. “צ׳אט־ג׳יפיטי” של “אופן־איי” דורג שני עם 57 נקודות. אלא שהציון הכולל, כך עולה מהדו״ח, הוא רק חלק מהתמונה.
מתוך 15 מבחנים שונים, “גרוק” קיבל אפס מוחלט בחמישה — כלומר, לא סיפק אף תגובה מספקת בשורת תרגילים שלמה. בליגה נגד השמצה כתבו כי ציוני האפס הללו “מצביעים על כישלון לזהות חומר מזיק ועל תגובות בלתי הולמות, שבמקום להתנגד לנרטיבים מוטים — אישרו אותם.”
הרקע לכישלון אינו מפתיע את מבקריו של מאסק. מאסק הבהיר שוב ושוב כי הוא רוצה ש“גרוק” יהיה צ׳אטבוט “אנטי־ווק”, ולפי דיווחים שונים אף ביקש “להסיר מעקות בטיחות” כדי להפוך את המודל ל“חד יותר”. לאורך הזמן, גישה זו נקשרה לשורה של תקלות והתנהגויות קיצוניות של המערכת, וכן להפקת תכנים פסולים — עניין שמחדד את השאלה היכן עובר הגבול בין “חופש ביטוי” לבין אחריות בסיסית של פלטפורמות טכנולוגיות.
בשנה שעברה, בעקבות שינויי כוונון, דווח כי “גרוק” הפגין גם התבטאויות קיצוניות במיוחד, עד כדי אימוץ דימוי עצמי פרובוקטיבי ושימוש ברטוריקה אנטישמית. במובן הזה, המסקנה של הדו״ח שלפיה המודל חסר הגנות בסיסיות מול תוכן קיצוני נראית, בעיני המבקרים, כמעט צפויה מראש.
כאן חוזרת ההיסטוריה לזירה. פורד הוא דמות טעונה במיוחד ביחס לליגה נגד השמצה — גם משום שהיה בין יעדיה הראשונים. בשנת 1918 רכש פורד את העיתון של עיר הולדתו, “דה דירבורן אינדיפנדנט”. עד 1920 הוא השתמש בו להפצת סדרת מאמרים שבדיעבד התגבשה לכדי תעמולה שזוהתה עם תפיסות קונספירטיביות אנטישמיות. הליגה נגד השמצה, שזה עתה נוסדה אז, גינתה את הפרסומים, פעלה נגדם ציבורית, ובסופו של דבר הפעילה לחץ שסייע להביא לנסיגה ולהתרחקות מהחומרים.
כעת, ההשוואה של גרינבלט למאסק נראית כמו “כף הקוף” — ביטוי המתאר משאלה שמתגשמת, אך בדרך מעוותת והרסנית. במקום עיתון, כלי ההפצה הוא מערכת בינה מלאכותית; ובמקום תפוצה של מאות אלפים, הפוטנציאל הוא בקנה מידה עולמי.
הסיטואציה מסתבכת עוד יותר על רקע העימות בין מאסק לליגה נגד השמצה. מאסק פתח בעבר בקמפיין נגד הארגון, וטען כי הוא “מנסה להרוג” את טוויטר באמצעות לחץ על מפרסמים למשוך תקציבים, בעקבות טענות לכשלי אכיפה ומדיניות תוכן. מנגד, הארגון מצא את עצמו גם מגן על מאסק בפרשות ציבוריות שונות — מה שלא מנע ממאסק להמשיך לתקוף אותו בהמשך.
בתוך כך, הנציבות האירופית פתחה ביום שני בחקירה נגד פלטפורמת “אקס”, שבמסגרתה ניתן לגשת ל“גרוק”. בעקבות ההודעה על החקירה, מאסק הגיב לפוסט ששאל מדוע “צ׳אט־ג׳יפיטי” ו“ג׳מיני” של גוגל אינם נכללים גם הם — והשיב: “שאלה טובה.”
הסיפור של “גרוק” הוא תזכורת חדה לכך שכאשר חברות טכנולוגיה מתעדפות סיסמאות של “חופש ביטוי” על פני אחריות, ומעמידות את החלשת מנגנוני הבטיחות כעיקרון, התוצאות עלולות להיות מסוכנות. במקרה הזה, ההשוואה של גרינבלט לפורד לא רק “התאמתה” — היא קיבלה חיים משלה, בעולם שבו כלי ההפצה כבר אינו עיתון מודפס, אלא בינה מלאכותית עם טווח השפעה גדול לאין שיעור.
