האולימפיאדה על הכוונת: לוס אנג'לס נערכת לאפשרות של חרם בינלאומי בעידן טראמפ

כשלוס אנג'לס נבחרה לארח את אולימפיאדת 2028, היא הציגה את עצמה לעולם כעיר פתוחה, מגוונת, ליברלית ובטוחה – סמל אמריקאי של סובלנות וחדשנות. אלא שכעת, שלוש שנים בלבד לפני טקס הפתיחה, מתברר שבירת החוף המערבי עלולה להיקלע לסערה פוליטית וספורטיבית חסרת תקדים: אפשרות ממשית של חרם בינלאומי על המשחקים האולימפיים, על רקע מדיניותו והצהרותיו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

בישיבה טעונה של מועצת העיר לוס אנג'לס ביום שני, עלתה הדרישה להפסיק להתייחס לתרחיש החרם כאל איום תיאורטי בלבד – ולהתחיל להיערך אליו ברצינות. חברת המועצה מוניקה רודריגז פנתה ישירות לג'ון הארפר, מנהל התפעול הראשי של הוועד המארגן לוס אנג'לס 2028, והבהירה שהעיר אינה יכולה להרשות לעצמה עצימת עיניים. לדבריה, אם לא יתקיימו “שיחות קשות, כנות ולא נוחות” כבר כעת, המחיר עלול להיות הרסני – לא רק כלכלית, אלא גם תדמיתית והיסטורית.

 

העיתוי שבו מתעוררות הקריאות לחרם אינו מקרי. הוא מגיע בעקבות רצף של מהלכים ואירועים שמעוררים דאגה עמוקה מחוץ לארצות הברית: פשיטה צבאית אמריקאית בוונצואלה בניסיון ללכוד את הנשיא ניקולס מדורו; איומים פומביים מצד טראמפ להשתמש בכוח כדי להשתלט על גרינלנד – מהלך שהצית משבר דיפלומטי חריף עם דנמרק, חברה בנאט"ו; הצהרות על פעולה צבאית נגד קרטלי הסמים במקסיקו; ובעיקר – ירי קטלני של סוכן רשות ההגירה והאכיפה הפדרלית במינסוטה, שבו נהרגה אם לשלושה במהלך הפגנה. האירוע האחרון הוביל לגל מחאות נגד סוכנויות פדרליות גם בדרום קליפורניה.

 

החשש אינו מנותק מהמציאות. בשבועות האחרונים גוברים קולות באירופה ובזירה הבינלאומית הקוראים לבחון חרם על אירועי ספורט המתקיימים בארצות הברית. אוקה גוטליך, סגן נשיא התאחדות הכדורגל הגרמנית, אמר בראיון לתקשורת הגרמנית כי יש “לשקול ברצינות ולדון” באפשרות של חרם על מונדיאל 2026, שארצות הברית אמורה לארח יחד עם קנדה ומקסיקו. במקביל, נשיא פיפ"א לשעבר ז'וזף (זפ) בלאטר קרא לאוהדים “להישאר רחוק” מהטורניר. עבור חברי מועצת העיר, אלה אינם רעשי רקע – אלא נורות אזהרה.

נשיא מועצת העיר, מרקיס ל. האריס-דוסון, הזכיר כי לוס אנג'לס כבר חוותה חרם אולימפי בעבר, במשחקי 1984, והזהיר מפני פגיעה רחבה בתנועה האולימפית כולה. לדבריו, האחריות של המועצה אינה מסתכמת רק בהגנה על תקציב העיר או על משלמי המסים, אלא גם בשמירה על המורשת האולימפית. “אני לא רוצה שלוס אנג'לס תהיה העיר שמזוהה עם נזק עמוק וארוך טווח לתנועה האולימפית העולמית”, אמר.

העיתוי שבו מתעוררות הקריאות לחרם אינו מקרי. הוא מגיע בעקבות רצף של מהלכים ואירועים שמעוררים דאגה עמוקה מחוץ לארצות הברית: פשיטה צבאית אמריקאית בוונצואלה בניסיון ללכוד את הנשיא ניקולס מדורו; איומים פומביים מצד טראמפ להשתמש בכוח כדי להשתלט על גרינלנד – מהלך שהצית משבר דיפלומטי חריף עם דנמרק, חברה בנאט"ו; הצהרות על פעולה צבאית נגד קרטלי הסמים במקסיקו; ובעיקר – ירי קטלני של סוכן רשות ההגירה והאכיפה הפדרלית במינסוטה, שבו נהרגה אם לשלושה במהלך הפגנה. האירוע האחרון הוביל לגל מחאות נגד סוכנויות פדרליות גם בדרום קליפורניה.

במרחב הציבורי, הקריאות לחרם כבר צוברות תאוצה. עצומות מקוונות קוראות להחרים הן את מונדיאל 2026 והן את אולימפיאדת 2028. יוזמות בינלאומיות דורשות מהוועד האולימפי הבינלאומי ומפיפ"א לשלול מארצות הברית את אירוח האירועים. ברשתות החברתיות מופצים מסרים חריפים הטוענים שארצות הברית אינה מדינה בטוחה למבקרים, וחלקם אף מציירים את הנסיעה אליה כסיכון ממשי.

לצד החשש מחרם חיצוני, חברי מועצת העיר מוטרדים גם מסוגיית הביטחון הפנימי. הם דורשים הבהרות באשר לתפקידן של סוכנויות פדרליות באבטחת המשחקים, במיוחד על רקע איומיו של טראמפ לפרוס חיילים, משמר לאומי או כוחות פדרליים בלוס אנג'לס במהלך האולימפיאדה. צו נשיאותי שעליו חתם טראמפ הקים כוח משימה פדרלי ייעודי למשחקים, אך הצירוף של מקורביו לדירקטוריון הוועד המארגן – בהם ריינס פריבוס, קווין מקארתי ודמויות המזוהות פוליטית עם הנשיא – רק מגביר את החשדנות בעיר הדמוקרטית.

מנגד, הוועד המארגן מנסה לשדר יציבות. הארפר הדגיש כי לא התקבלו אינדיקציות מהוועד האולימפי הבינלאומי או מהוועד הפראלימפי הבינלאומי לכך שחרם עומד על הפרק, וציין שהביקוש לכרטיסים גבוה מהצפוי. לדבריו, תחזית ההכנסות עודכנה כלפי מעלה, ומספר הנרשמים הראשוני אף עלה על זה שנרשם במשחקים בטוקיו, פריז ומילאנו גם יחד.

אך במועצת העיר לא מסתפקים בנתונים. מבחינתם, השאלה אינה רק כמה כרטיסים נמכרו – אלא איזו ארצות הברית תעמוד במרכז הבמה העולמית ב-2028. רודריגז סיכמה זאת בחדות: אם השימוש בכוח פדרלי, השיח המאיים וההתערבות הפוליטית יימשכו, לוס אנג'לס עלולה לשלם מחיר כבד על החלטות שאינן מתקבלות בה.

המסר ברור: בעיר מבינים שהעולם השתנה. האולימפיאדה כבר אינה רק אירוע ספורט – היא מראה פוליטית. ולדברי חברי המועצה, בעידן טראמפ, גם המשחקים האולימפיים אינם חסינים.