בועז סינואני נתפס על ידי קצין תנועה כשהוא נוהג ברכב שכור מסוג הונדה אקורד במהירות של 113 מייל לשעה – כ־183 קמ״ש – הרבה מעבר למהירות המותרת בכביש שבו נסע. לפי דיווח של תחנת הטלוויזיה המקומית דבליו־אף־אל־איי, המזוהה עם רשת אן־בי־סי, סינואני הסביר לשוטרים כי הוא ממהר להספיק טיסה לישראל היוצאת מניו יורק.
משרד השריף בחר להגיב בפומבי ובטון סרקסטי. בפוסט שפרסם ברשתות החברתיות נכתב כי “לצערו, הנהג אינו בקיא בגאוגרפיה של ארצות הברית: הטיסה שלו ממריאה מניו יורק – והוא עדיין בפלורידה”. עוד צוין כי גם במהירות המופרזת שבה נסע, המסע מפלורידה לניו יורק היה נמשך שעות ארוכות, מבלי להתחשב בעצירות, בתדלוק ובמציאות התנועה בכבישים.
משרד השריף בחר להגיב בפומבי ובטון סרקסטי. בפוסט שפרסם ברשתות החברתיות נכתב כי “לצערו, הנהג אינו בקיא בגאוגרפיה של ארצות הברית: הטיסה שלו ממריאה מניו יורק – והוא עדיין בפלורידה”. עוד צוין כי גם במהירות המופרזת שבה נסע, המסע מפלורידה לניו יורק היה נמשך שעות ארוכות, מבלי להתחשב בעצירות, בתדלוק ובמציאות התנועה בכבישים.
על פי נתוני משרד השריף, הקצין הבחין ברכב כשהוא מזגזג בין כלי רכב במהירות חריגה. לאחר שהופעלו אורות וסירנה, הנהג לא עצר מיד, ורק לאחר כדקה וחצי נענה לקריאות – עיכוב המהווה עבירה חמורה נוספת על חוקי התנועה במדינה. רק לאחר שעצר סיפק את ההסבר שלפיו בישראל, לדבריו, אין מגבלת מהירות בכבישים מהירים.
לצפייה בסרטון:
https://www.facebook.com/share/v/17htktFZJK/
טענה זו אינה נכונה. בישראל קיימות מגבלות מהירות ברורות: בכבישים מהירים מסוימים המהירות המותרת היא עד 110 קמ״ש, בכבישים בינעירוניים 90 קמ״ש ובכבישים עירוניים 50 קמ״ש, אלא אם צוין אחרת. אף כי האכיפה בישראל נתפסת לעיתים כבלתי עקבית, החוק קיים וברור. משרד השריף הדגיש כי תיירים רשאים לנהוג בפלורידה עם רישיון זר, אך מחויבים לציית באופן מלא לחוקי התנועה המקומיים.
סינואני נעצר והובא למתקן המעצר של מחוז פלאגלר, שם הוסבר לו על חוק “נהג במהירות קיצונית” של פלורידה, המטיל ענישה מחמירה על נהגים החורגים ביותר מ־30 מייל לשעה מעל המותר. במקרה שלו מדובר בחריגה של כ־43 מייל לשעה – עבירה שעלולה להוביל לקנסות כבדים, השעיית רישיון ואף מאסר. למרות זאת, הוא שוחרר בערבות של 150 דולר בלבד, סכום שנחשב נמוך ביחס לחומרת המעשה.
השריף ריק סטאלי חתם את הפרסום בעקיצה נוספת וציין כי בפלורידה פועלים שדות תעופה בינלאומיים רבים, שיכלו לחסוך מהנהג את הניסיון הבלתי סביר “לדהור” אל ניו יורק ברכב שכור. בין השדות שהוזכרו: נמל התעופה הבינלאומי של אורלנדו, נמל התעופה הבינלאומי של טמפה ונמל התעופה הבינלאומי של מיאמי.
המקרה עורר גם דיון רחב יותר סביב תרבות הנהיגה הישראלית, הנתפסת לעיתים כאגרסיבית וככזו שמקלה ראש במגבלות מהירות. בעוד שבישראל התנהגות כזו לעיתים “נסבלת” חברתית, במדינות רבות בארצות הברית האכיפה קפדנית בהרבה והסובלנות נמוכה מאוד.
למרות הערבות הנמוכה, לסינואני עשויות להיות השלכות נוספות: רישום פלילי או תעבורתי, בעיות עתידיות בהשכרת רכב, קנסות מחברת ההשכרה ואף קשיים בכניסה חוזרת לארצות הברית. משרד השריף סיכם במסר ברור לתיירים: החוק המקומי גובר על הרגלים אישיים, והטיעון “ככה נוהגים בישראל” לא יעמוד במבחן המציאות האמריקאית.
הפרשה הפכה לדוגמה ויראלית למה שלא לעשות כתייר מעבר לים – ותזכורת פשוטה אך חשובה: אם צריך להספיק טיסה, עדיף לתכנן מראש, ולא לנסות לפצות על כך במהירות מסוכנת שעלולה לעלות בחיים.
