האדמה רעדה בדרום קליפורניה, וזה זמן טוב לעשות סדר במה שידוע על רעידות אדמה

רעידת האדמה שהורגשה אמש בדרום קליפורניה לא הייתה חריגה בעוצמתה, אך היא הספיקה להזכיר לרבים עד כמה החיים באזור הזה מלווים תמיד במידה מסוימת של חוסר ודאות. לפי נתוני הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית, הרעידה נמדדה בעוצמה 4.9, מוקדה היה כ-11 קילומטרים מהעיר אינדיו, ובעומק רדוד במיוחד של פחות משלושה קילומטרים. דקות לאחר מכן נרשמו כמה רעידות משנה חלשות יותר. ברשויות המקומיות לא התקבלו דיווחים על נפגעים או על נזק משמעותי.

הרעידה הורגשה היטב בעמק קואצ'לה, בערים כמו פאלם דזרט, לה קינטה וראנצ'ו מיראז', ואף דווחה על ידי תושבים במרחק של עשרות קילומטרים, עד אזור סן דייגו. תושבים סיפרו על תחושת נדנוד ממושכת, ואחד מהם תיאר זאת כ"תנועה כמו של סירה". גם בעסקים מקומיים באינדיו ציינו כי לא נגרם נזק, והאירוע עבר בעיקר כבהלה רגעית.

אירועים כאלה מציפים מחדש מיתוסים ואמונות שמושרשים עמוק בתרבות הקליפורנית. בכל רעידה, גם כזו שאינה גורמת לנזק, חוזרות השאלות: האם זו אזהרה למשהו גדול יותר, האם סדרת רעידות קטנות דווקא מרגיעה את הקרקע, כאילו משחררת קיטור, והאם מי שלא גר על קו שבר מרכזי באמת מוגן.

 

רעידת האדמה החזקה ביולי 2019

 

בצפון קליפורניה, למשל, מקבצים גדולים של רעידות קטנות באזור סן רמון עוררו לאחרונה חשש מרעידה חזקה שמתקרבת. לפי מומחי הסקר הגיאולוגי, החשש הזה מובן, אך אינו מבוסס בהכרח. באזור הזה התרחשו לאורך השנים כמה וכמה מקבצים דומים, ואף אחד מהם לא הוביל לרעידת אדמה גדולה. לדברי הגיאופיזיקאי טים קלמנטס, הסיכוי שרעידה קטנה תוביל לרעידה חזקה יותר עומד על אחד ל-20 בלבד, וברוב המקרים מדובר בדפוס שונה לחלוטין מזה שנראה במקבצים הנוכחיים.

עם זאת, בדרום קליפורניה כן נרשמו מקרים יוצאי דופן. בקיץ 2019, סדרת רעידות קטנות באזור רידג'קרסט קדמה לרעידות חזקות במיוחד, כולל אחת בעוצמה 7.1. במקרה ההוא, ההערכה היא שהרעידות הקטנות תרמו להתרחשות הרעידה הגדולה, אך מומחים מדגישים שאין בכך כלל קבוע.

מיתוס נפוץ נוסף טוען שרעידות קטנות "משחררות לחץ" ומונעות אסון גדול. בפועל, גם רעידות חלשות וגם חזקות משחררות אנרגיה, אבל ההבדל ביניהן עצום. לפי קלמנטס, רעידת אדמה בעוצמה 7 שקולה בערך ל־10,000 רעידות בעוצמה 3. מספר כזה פשוט לא קורה בפועל, ולכן רעידות קטנות אינן יכולות למנוע רעידה גדולה בעתיד.

גם מי שמתגורר הרחק מהעתקים הגדולים לא בהכרח חסין. קליפורניה זרועה במאות העתקים, חלקם קטנים או לא מוכרים כלל. רעידות אדמה חזקות התרחשו גם על העתקים שאינם מוכרים לציבור הרחב, והנזק לא תמיד מתרכז סביב מוקד הרעידה. דוגמה בולטת לכך היא רעידת לומה פריאטה ב-1989, שמרכזה היה בהרי סנטה קרוז, אך גרמה נזקים כבדים דווקא בסן פרנסיסקו ובאוקלנד.

 

 

הסיבה לכך נעוצה לא רק במרחק, אלא גם בסוג הקרקע. אזורים שנבנו על קרקע רכה או מילוי מלאכותי, כמו חלקים מרובע המרינה בסן פרנסיסקו, חווים לעיתים הגברה של עוצמת הרעידה. מבנים שמוקמים על סלע קשיח מתנהגים אחרת לגמרי מבניינים שמוקמים על אדמה חלשה.

גם ההבחנה בין בתים ישנים לחדשים אינה מוחלטת. אמנם מבנים שנבנו לפני 1980 נחשבים פגיעים יותר, אך גם בבניינים חדשים קיימים סיכונים. חפצים כבדים שאינם מעוגנים, מדפים, ארונות וחלונות זכוכית עלולים לגרום לפציעות גם אם השלד עצמו נותר יציב. מעבר לכך, פגיעה בתשתיות חשמל, מים ותחבורה עלולה לשבש את שגרת החיים זמן רב אחרי שהרעידה מסתיימת.

ולבסוף, אחת האמונות הוותיקות ביותר: עמידה בפתח הדלת. מומחי הסקר הגיאולוגי אינם ממליצים על כך. ההנחיה הברורה היא לרדת לרצפה, להסתתר מתחת לרהיט יציב ולהחזיק עד שהרעידה תיפסק. ניסיון להגיע לפתח הדלת בזמן רעידה עלול דווקא להגדיל את הסיכון לנפילה.

רעידת האדמה בדרום קליפורניה הסתיימה ללא נפגעים, אך היא משמשת תזכורת פשוטה למציאות האזורית. לא מדובר בתרחיש קיצון, אלא בחלק משגרת החיים. ההמלצה של מומחים ברורה: להכיר את הסיכונים, להיערך מראש, ולהבין שרעידות אדמה אינן שאלה של אם - אלא של מתי.