
פסק הדין התקבל ברוב של שני שופטים מול אחד. את עמדת הרוב הובילו השופט לורנס ואן־דייק והשופט קנת לי, שניהם מינויים של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. דעת המיעוט נכתבה בידי השופט נ’ רנדי סמית’, שמונה בידי הנשיא לשעבר ג’ורג’ ווקר בוש.
ואן־דייק, שכתב את חוות דעת הרוב, קבע כי החוק הקליפורני אינו עומד במבחן החוקתי שנקבע בפסק הדין הדרמטי של בית המשפט העליון משנת 2022, בפרשת “איגוד הרובים והאקדחים של מדינת ניו יורק נגד ברואן”. אותו פסק דין ביטל חוקים שחייבו אזרחים להוכיח “צורך מיוחד” לשם נשיאת נשק, והציב רף חדש: רגולציות נשק חייבות להיות תואמות למסורת ההיסטורית האמריקאית של הזכות לשאת נשק.

הפסיקה מגיעה בעיצומו של ויכוח לאומי חריף סביב נשק חם, בין תומכי זכויות הנשק הרואים בהחלטה ניצחון חוקתי היסטורי, לבין תומכי רגולציה שמתריעים מפני פגיעה חמורה בביטחון הציבור. קליפורניה, מהמדינות המחמירות ביותר בתחום חוקי הנשק, הייתה לאורך שנים יעד מרכזי לאתגרים משפטיים מצד תומכי התיקון השני.
לדברי ואן־דייק, ההיסטוריה המשפטית ברורה: “התיעוד ההיסטורי מבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי נשיאה גלויה של נשק היא חלק בלתי נפרד מהמסורת האמריקאית. היא הייתה מוגנת בעת הקמת המדינה ובעת אימוץ התיקון הארבעה־עשר לחוקה”. הוא הוסיף כי טענות המדינה, שלפיהן נשיאה גלויה יוצרת פחד, כאוס וסכנה ציבורית, אינן חדשות – והחברה האמריקאית התמודדה עמן כבר במאות הקודמות באמצעות אמצעים אחרים.
בחוות דעתו הדגיש ואן־דייק כי במשך רוב ההיסטוריה של ארצות הברית, נשיאה גלויה הייתה “ברירת המחדל החוקית” לנשיאת נשק חם. כיום, לדבריו, יותר משלושים מדינות – בהן מדינות עם ריכוזים עירוניים גדולים – מתירות נשיאה גלויה של נשק.
מנגד, השופט סמית’ טען בדעת המיעוט כי מאחר שקליפורניה מאפשרת נשיאה סמויה של נשק באמצעות היתרים, רשאית המדינה להגביל נשיאה גלויה. “מדינה אינה יכולה לאסור לחלוטין נשיאה ציבורית של נשק אם היא מבטלת גם נשיאה גלויה וגם נשיאה סמויה”, כתב, “אך היא כן רשאית להגביל אופן אחד של נשיאה, כל עוד האזרחים יכולים לשאת נשק בדרך חלופית”.
ההליך המשפטי החל בעקבות עתירה שהגיש מארק ביירד, תושב מחוז סיסקיו, שערער הן על האיסור הכללי לנשיאה גלויה והן על דרישות הרישוי המחמירות במחוזות כפריים. בית המשפט פסל את האיסור עצמו, אך אישר את המשך קיומו של מנגנון רישוי להיתרים. עורך דינו של ביירד לא מסר תגובה מיידית.
משרד התובע הכללי של קליפורניה מסר בתגובה כי המדינה “מחויבת להגן על חוקי נשק המבוססים על היגיון ובטיחות הציבור”, וכי היא בוחנת את פסק הדין ושוקלת את כל האפשרויות המשפטיות העומדות לרשותה – רמז ברור לערעור אפשרי, כולל לבית המשפט העליון.
הפסיקה מגיעה בעיצומו של ויכוח לאומי חריף סביב נשק חם, בין תומכי זכויות הנשק הרואים בהחלטה ניצחון חוקתי היסטורי, לבין תומכי רגולציה שמתריעים מפני פגיעה חמורה בביטחון הציבור. קליפורניה, מהמדינות המחמירות ביותר בתחום חוקי הנשק, הייתה לאורך שנים יעד מרכזי לאתגרים משפטיים מצד תומכי התיקון השני.
הדיון הציבורי סביב זהות השופטים קיבל גם הוא משנה תוקף: ואן־דייק עורר בעבר סערה כאשר פרסם סרטון שבו צילם את עצמו מדגים שימוש בנשק חם בלשכתו השיפוטית – צעד חריג שזכה לביקורת חריפה מצד מתנגדי נשק ולתשואות מצד תומכיו.
מעבר לגבולות קליפורניה, ההשלכות עשויות להיות רחבות. המעגל התשיעי כולל תשע מדינות במערב ארצות הברית, ובהן אריזונה, נבדה, אורגון ווושינגטון, ופסקי הדין שלו משמשים לעיתים קרובות תקדים משפטי רחב. מאז פסק הדין בפרשת ברואן, בתי משפט ברחבי ארצות הברית כבר ביטלו שורה של חוקים מגבילים בטענה שאינם עומדים במבחן ההיסטורי החדש.
תומכי זכויות נשק, ובראשם הארגון הלאומי לרובים, בירכו על ההחלטה כעל “אישור חד־משמעי למסורת האמריקאית ולחוקה”. מנגד, ארגוני בטיחות הציבור הזהירו כי נשיאה גלויה של נשק במרחב עירוני צפוף עלולה להוביל להסלמה, טעויות קטלניות ואירועי אלימות מיותרים.
קליפורניה, מדינה של כ־40 מיליון תושבים וכמה מהערים הגדולות בארצות הברית, ניצבת כעת בפני מציאות משפטית חדשה ולא יציבה. השאלה המרכזית אינה רק כיצד תנהג המדינה בהמשך, אלא האם פסק הדין יסמן תחילתו של שינוי עמוק במאזן שבין בטיחות הציבור לבין זכויות חוקתיות – שינוי שעשוי לעצב מחדש את נוף הנשק האמריקאי לשנים רבות קדימה.