מחיקת דוחות חניה לנהגים חסרי בית: החוק החדש שמצית ויכוח סוער בלוס אנג'לס

חוק חדש שנכנס לתוקף בקליפורניה עם תחילת השנה מאפשר לנהגים חסרי בית או חסרי אמצעים למחוק קנסות חניה ישנים, להפחית תשלומים ולהסיר חסימות רישוי של ה-DMV. המדינה מציגה את המהלך כצעד של חמלה - ניסיון למנוע מקנסות קטנים להתגלגל לחובות כבדים, עיקולים ואובדן רכב. בשטח, בעיקר בלוס אנג'לס, הביקורת חריפה: התושבים טוענים שמדובר בעוד הקלה שמעמיקה את מדיניות אי-האכיפה ומעודדת התבססות של מחנות RV בשכונות מגורים.

לפי החוק, רשויות מקומיות וסוכנויות חניה רשאיות להפחית או לבטל דוחות בשל "נסיבות מקלות", כולל חוסר בקורת גג או קושי כלכלי. ניתן לבקש הקלה גם שנים אחרי מועד הקנס. עבור נהגים שמוגדרים כחסרי אמצעים, נקבעו תנאים מקלים במיוחד: תשלומים חודשיים עד 25 דולר, הקפאת קנסות וריביות בזמן ההסדר, דמי טיפול של עד 5 דולרים בלבד, והסרת חסימת רישוי עם ההצטרפות לתוכנית. גם מי שמפספס תשלום מקבל הקפאה של אכיפה ל-45 יום.

 

קליפורניה בחוק חדש שמקל מאוד על נהגים חסרי בית על ידי מחיקת דוחות חניה 

 

הביקורת מתחברת ישירות למה שקרה בעיר לוס אנג'לס מאז ימי הקורונה. אז צומצמה אכיפת החניה, גרירות של כלי רכב שבהם מתגוררים אנשים הופסקו, והעיר הרחיבה תוכניות חנינה במקום צעדי אכיפה. התוצאה, לטענת תושבים: מחנות RV שהתפשטו לרחובות, שכונות שהפכו לאזורי חניה קבועים, וכללים שמעולם לא חזרו לעצמם גם אחרי שהמגפה הסתיימה.

בשכונת וניס, אחת השכונות שבהן הבעיה בולטת במיוחד, מתנהל מאבק ארוך שנים נגד חניית RV לא חוקית. בארי קסילי, תושב המקום, אומר שהמדינה לא מתקנת כשל - אלא מקבעת אותו. לדבריו, הציבור משקיע מיליארדים בניסיון הומני לטפל בחסרי בית, אבל בשטח כמעט שלא רואים שינוי. "זו לא חמלה", הוא אומר. "זו מדיניות שמאפשרת להזניח אנשים עד הסוף".

דפוס דומה נראה גם בדרום מחוז לוס אנג'לס. בשכונות כמו איסט גרדנה ובווסט ראנצ'ו דומינגז, מחנות RV מתפנים מרחוב אחד רק כדי להופיע ברחוב סמוך. לאורך שדרות אבלון, בעלי עסקים קושרים את המחנות להשלכת פסולת, שריפות וגניבות. בעל עסק אחד סיפר ל-ABC7 כי המבנה שלו נבזז בסוף שבוע אחד - חוטי נחושת וצנרת נגנבו, נזק של כ-100 אלף דולר, והוא נאלץ לעזוב את המקום. "נשארתי בלי מים ובלי חשמל", סיפר. "חתכו הכול".

 

תושבים רבים כועסים על החקיקה ומאשימים בהנצחת הבעיה במקום טיפול בה 

 

במערב העיר, גם אזור פלאיה דל ריי חווה את אותה מציאות. מחנה ה-RV ליד בלונה ווטלנד הפך במשך שנים לסמל של אי-אכיפה: עשרות כלי רכב חנו לאורך הכביש, פסולת זרמה לשטחי טבע רגישים, ונוצרו סכנות אש מגנרטורים ומחממים. בתקופת כהונתו של חבר מועצת העיר מייק בונין, שהתנגד לאכיפה, כמעט ולא ננקטו צעדים. רק ב־2023, עם כניסתה של טרייסי פארק לתפקיד, הוסרו ההגבלות על גרירה, האכיפה הוגברה והמחנה פונה.

דווקא הרקע הזה מדאיג את המתנגדים לחוק החדש. מבחינתם, הוא משדר מסר ברור: המדינה בוחרת להקל עוד יותר, במקום להשיב אכיפה בסיסית. "זה מוסד של כישלון", אומר קסילי. "בשם הדאגה, הממשלה עוזרת לאנשים להתפרק לאט בתוך רכבים, מול בתים של אחרים. זו לא מדיניות אנושית - זה טירוף".

ברמת הרחוב, ההשלכות יומיומיות: חסימת כניסות לחניות, שדות ראייה מוסתרים, פסולת, צואה, שריפות, ורכבי RV ענקיים שחונים שבועות באזורים שבהם ילדים הולכים לבית הספר. סוזן קולינס, תושבת שרמן אוקס וחברה במועצת השכונה, אומרת שהאכיפה הפכה לא שוויונית. "אם אני חונה ליד RV באזור אסור ומקבלת דוח - אני חייבת לשלם. ה־RV לא", היא אומרת. "זה לא אכיפה לפי החוק, אלא לפי מי שמחליטים שיכול לשלם".

לדבריה, אותו פער קיים גם בדוחות על רישוי שפג תוקף או היעדר ביטוח. "יש אוכלוסייה אחת שנמדדת לפי סט כללים אחר", היא אומרת. "חוק אמור להיאכף לפי העבירה - לא לפי זהות הנהג".