ממדאני הושבע לראשות עיריית ניו יורק – מחבק את הקהילה הפרו פלסטינית וגורם לאי ודאות בקהילה היהודית

בקור מקפיא של מינוס שלוש מעלות, על מדרגות בניין העירייה במנהטן, נכתבה השבוע היסטוריה חדשה בעיר היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל. זוהראן ממדאני, בן 34, מהגר שנולד באוגנדה להורים ממוצא הודי, הושבע לראשות עיריית ניו יורק – והפך לראש העיר הצעיר ביותר מזה מאה שנה, הראשון שהוא מוסלמי, יליד אפריקה ודרום־אסייתי, והראשון שמצהיר בגלוי: “נבחרתי כסוציאליסט דמוקרטי – ואמשול כסוציאליסט דמוקרטי”.

הטקס, שתוכנן כמעין “מסיבת רחוב” המונית לאורך ברודוויי, משך עשרות אלפי משתתפים למרות הקור העז. מסכי ענק, תקליטנים, אווירה של פסטיבל צעירים בסגנון “קואצ’לה” – והכול עטוף בתחושת ניצחון של האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. אלא שמתחת לחגיגות, ובעיקר בעיני חלקים נרחבים מהקהילה היהודית בעיר, ריחפה תחושת דריכות עמוקה, אם לא חרדה ממש.

בנאום ההשבעה שלו לא ניסה ממדאני להרגיע. להפך. הוא דחה במפגיע קריאות “לאפס ציפיות” והבהיר כי אין בכוונתו להתמתן כדי למצוא חן בעיני הממסד. “מהיום נמשול בנועזות”, אמר. “הציפייה היחידה שאני מבקש לאפס היא הציפייה לציפיות קטנות. לעולם לא יאשימו אותנו בחוסר אומץ לנסות”. בהמשך הוסיף, לקול תשואות רמות: “לא אנטוש את העקרונות שלי מפחד להיחשב רדיקלי”.

 

המסר לקהילה הפלסטינית בעיר היה חד וישיר. ממדאני פנה אליה ואמר כי “פלסטינים תושבי ניו יורק, במיוחד בשכונות כמו ביי רידג’ בברוקלין, לא יצטרכו עוד להתמודד עם פוליטיקה שמדברת בשם האוניברסליות ואז הופכת אותם לחריג”. הקריאה התקבלה בהתלהבות עצומה מצד הקהל הפרו־פלסטיני, אך עוררה דאגה עמוקה בקרב מנהיגים יהודיים, שחלקם רואים בדברים איתות לכך שהנרטיב הפלסטיני עתיד לקבל עדיפות מוסדית בעירייה.

 

גם הסמלים היו ברורים. ממדאני נשבע אמונים כשידו מונחת על הקוראן, כאשר מי שמשביע אותו הוא הסנאטור ברני סנדרס – מנהיג המחנה הפרוגרסיבי האמריקאי והמנטור הפוליטי שלו. את דברי הפתיחה נשאה חברת הקונגרס אלכסנדרייה אוקסיו־קורטז, מהקולות הבולטים והביקורתיים ביותר כלפי ישראל בשמאל האמריקאי. ביציע נראו דמויות המזוהות עמוקות עם המחאה הפרו־פלסטינית, בהן השחקניות סינתיה ניקסון וסוזן סרנדון, וכן פעילים שהובילו מחאות חריפות נגד ישראל בקמפוסים, כולל כאלה מאוניברסיטת קולומביה.

המסר לקהילה הפלסטינית בעיר היה חד וישיר. ממדאני פנה אליה ואמר כי “פלסטינים תושבי ניו יורק, במיוחד בשכונות כמו ביי רידג’ בברוקלין, לא יצטרכו עוד להתמודד עם פוליטיקה שמדברת בשם האוניברסליות ואז הופכת אותם לחריג”. הקריאה התקבלה בהתלהבות עצומה מצד הקהל הפרו־פלסטיני, אך עוררה דאגה עמוקה בקרב מנהיגים יהודיים, שחלקם רואים בדברים איתות לכך שהנרטיב הפלסטיני עתיד לקבל עדיפות מוסדית בעירייה.

הרגע שעורר את התהודה הגדולה ביותר בקרב הקהל הגיע דווקא מהשוליים. מיימונה חסן, תושבת הברונקס, שהגיעה לטקס עטופה בכאפייה ודגלי פלסטין, קראה לעבר ראש העיר החדש: “הבטחת לנו לשחרר את פלסטין. הבטחת לעצור את נתניהו. אל תשכח את ההבטחות שלך”. ממדאני לא הסתייג מהקריאה – שתיקה שנתפסה בעיני רבים כהסכמה שבשתיקה.

עבור הקהילה היהודית של ניו יורק, המונה יותר ממיליון נפש ומורכבת ממגוון רחב של זרמים אידאולוגיים, ההשבעה הזו איננה רק חילופי שלטון מוניציפליים. היא נתפסת כנקודת מפנה. ממדאני כבר התחייב כי יהיה ראש העיר הראשון מאז 1951 שלא יבקר בישראל, והצהיר בעבר כי אם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יגיע לעיר – יש לפעול למעצרו. הצהרות אלו ממשיכות להדהד בחוגים יהודיים, גם כאשר ראש העיר החדש מנסה, במקביל, לשדר פתיחות.

ואכן, סימני ריאל־פוליטיק כבר ניכרים. בתקופת המעבר לתפקיד קיים ממדאני פגישות שקטות עם רבנים ומנהיגים יהודיים, ופיטר עובדת עירייה בעקבות פוסטים אנטישמיים שפרסמה בעבר. הוא אף התארח בדירתו של השחקן היהודי מנדי פטינקין ואשתו, שם צולמה מחווה חנוכהית ביתית. פטינקין עצמו הופיע בטקס ההשבעה עם ביצוע ל־“אי שם מעבר לקשת”. בעיני תומכיו, אלו צעדים בוני אמון. בעיני מבקריו, מדובר במחוות קוסמטיות בלבד.

במקביל להשבעה, מתחמם מאבק פוליטי רחב בהרבה – מאבק פנימי בתוך הקהילה היהודית עצמה. במנהטן נפתח מירוץ פריימריז דמוקרטי על מושב הקונגרס שמתפנה עם פרישתו של חבר הקונגרס היהודי הוותיק ג’רי נדלר. זהו אחד המירוצים הצפופים והטעונים ביותר בזיכרון הפוליטי המקומי. תשעה מועמדים כבר הכריזו, שלושה מהם יהודים – אך עם עמדות הפוכות כמעט בכל הנוגע לישראל.

המועמד הנתפס כממסדי הוא מיכה לאשר, חבר האספה של מדינת ניו יורק ומקורב לנדלר. מולו מתייצב קמרון קסקי, בן 25, ניצול הירי בבית הספר בפארקלנד ופעיל פוליטי יהודי מדור ה־Z, שמנסה לרתום קולות פרו־פלסטיניים ומעמיד במרכז הקמפיין שלו האשמות נגד ישראל ב“רצח עם”. קסקי אף חזר לאחרונה ממה שהגדיר “משימת סולידריות” בגדה המערבית.

התופעה אינה מוגבלת למנהטן. המבקר היהודי של ניו יורק, בראד לאנדר, בעל ברית קרוב של ממדאני, מאתגר את חבר הקונגרס היהודי והפרו־ישראלי דן גולדמן. סקרים מוקדמים מעניקים ללאנדר יתרון, והמירוץ ביניהם נתפס כעימות סמלי בין שתי תפיסות יהודיות־אמריקאיות מנוגדות: אחת הרואה בישראל חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית, ואחת המבקשת לנתק בין יהדות, ציונות ומדיניות ישראל.

גם בזירה הארצית נרשמת תזוזה חדה. ארגון איפא״ק, שבעבר היה נכס פוליטי מבוקש, הופך בעיני מועמדים דמוקרטים רבים לנטל. חבר הקונגרס סת’ מולטון ממסצ’וסטס הודיע כי יחזיר תרומות שקיבל מהארגון ולא יקבל תמיכה עתידית ממנו – צעד שבעבר היה בלתי נתפס. במישיגן, חברת הקונגרס היילי סטיבנס, תומכת פרו־ישראלית, מתמודדת מול עבדול אל־סאייד, שכינה את פעולות ישראל בעזה “רצח עם” ומתנגד לסיוע צבאי אמריקאי לישראל.

על הרקע הזה, ממדאני עצמו ניצב בפני אתגר כפול: כיצד לשמר את הבסיס הפרוגרסיבי והפרו־פלסטיני שהביא אותו לשלטון, מבלי לקרוע לחלוטין את היחסים עם הקהילה היהודית – קהילה בעלת כוח פוליטי, כלכלי וסמלי עצום בעיר. בנאומו הוא הודה כי “רבים ברחבי העולם צופים” ושואלים “האם השמאל יכול לשלוט”. השאלה, עבור יהודי ניו יורק ויהודי ארצות הברית בכלל, חריפה יותר: האם השמאל החדש הזה רואה בהם שותפים – או מכשול.

עם תוכניות מרחיקות לכת של תחבורה ציבורית חינמית, הקפאת שכר דירה למיליוני דיירים, וטיפול יום אוניברסלי, ממדאני נכנס ללשכת ראש העיר עם ציפיות עצומות ותקרת התנגדות לא פחות גבוהה. אך מעבר לשאלות התקציב והניהול, ברור כבר עכשיו: כהונתו תעמיד במבחן לא רק את יכולתו למשול, אלא גם את מערכת היחסים השברירית בין ניו יורק היהודית, ישראל – והפלסטינים שקיבלו השבוע, לראשונה, תחושה שהם במרכז הבמה העירונית.