חאנה, מהבולטים במחנה הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית ואחד החותמים על הצעת החלטה בקונגרס שמכנה את המלחמה בעזה “רצח עם”, נאם בקהילת “בת עם” בלוס אלטוס לאחר תפילת ערבית של שבת, ולאחר מכן בקהילת “עמנואל” בסן חוזה. דבריו, כמו גם חילופי השאלות עם הקהל, תועדו והופצו בידי לשכתו לתקשורת היהודית.
הבחירה להגיע דווקא לבתי כנסת – ולא לאולמות קמפוס או כנסי פעילים – אינה מקרית. חאנה מודע היטב לכך שבקרב יהודי קליפורניה, ובמיוחד בקרב ישראלים החיים במדינה, הביקורת כלפיו חריפה: הוא נתפס כמי שמאמץ שיח שמערער על הלגיטימיות של ישראל – ובו בזמן מבקש את אמון הקהילה היהודית.
הבחירה להגיע דווקא לבתי כנסת – ולא לאולמות קמפוס או כנסי פעילים – אינה מקרית. חאנה מודע היטב לכך שבקרב יהודי קליפורניה, ובמיוחד בקרב ישראלים החיים במדינה, הביקורת כלפיו חריפה: הוא נתפס כמי שמאמץ שיח שמערער על הלגיטימיות של ישראל – ובו בזמן מבקש את אמון הקהילה היהודית.
על אף חלקו בקידום החלטת “רצח העם”, חאנה נזהר מאוד כאשר נשאל על כך ישירות. בדבריו בבית הכנסת “בת עם” הוא טען כי המונח עצמו שנוי במחלוקת עמוקה, ואף הוסיף כי קיימים חילוקי דעות בנושא “גם בתוך המשפחה שלי”. לדבריו, מדובר במינוח “טעון רגשית”, והוא עצמו מעדיף להותיר את ההכרעה בידי גופים בינלאומיים.
“אני מאמין שאנשים בעלי כוונות טובות יכולים לחלוק על ההגדרה,” אמר. “מה שאני כן יודע הוא שמה שקרה בעזה לא היה נכון בעיניי. ישראל הותקפה, ושבעה באוקטובר היה פשע טרור, אבל אני חושב שהתגובה של ממשלת נתניהו הייתה בלתי פרופורציונלית”.
כאשר אחד המשתתפים הזכיר את אמרתה הידועה של ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר – “אם הערבים יניחו את הנשק, לא תהיה עוד אלימות; אם היהודים יניחו את הנשק, לא תהיה עוד ישראל” – חאנה סירב לאמץ את הקביעה והסתפק באמירה כי “ההיסטוריה מורכבת הרבה יותר”. הוא הוסיף שלשני העמים יש טענות עמוקות לארץ, תוך שהוא מזכיר שישראל קיבלה בעבר רעיונות של חלוקה – בעוד הפלסטינים דחו את עצם קיומה.
במהלך דבריו חזר חאנה שוב ושוב לטענה מרכזית אחת, שאותה ביקש להדגיש במיוחד בפני הקהל היהודי: לדבריו, ראש הממשלה בנימין נתניהו אולי השיג הישגים צבאיים נקודתיים – אך נכשל במערכה הרחבה על דעת הקהל האמריקאית.
“אמרתי לנתניהו בפנים: אתה אולי מנצח בקרבות נגד הטרור, אבל אתה מפסיד במלחמה,” אמר. “אתה מאבד כל אמריקאי מתחת לגיל חמישים – ואתה זקוק לארצות הברית”.
לדבריו, לאחר מתקפת השבעה באוקטובר הוא הגן במשך חודשים על זכותה של ישראל להגנה עצמית, ואף ספג מחאות קשות מצד שמאל המפלגה. אך בדצמבר, כאשר לדברי חאנה “רוב הגדודים של חמאס כבר הוכו”, וכאשר הייתה עסקה ראשונה לשחרור חטופים, הוא הגיע למסקנה שהפתרון הצבאי מוצא את עצמו במבוי סתום.
“אי אפשר למוטט את חמאס צבאית,” טען. “המחיר בחיי אדם היה גבוה מדי, והמלחמה לא קידמה שלום – לא עבור עזתים ולא עבור ישראלים”.
חאנה תיאר פער דורי עמוק ביחס לישראל – לא רק בקרב יהודים אמריקאים, אלא בחברה האמריקאית הרחבה. “זה אחד הפערים הדוריים החזקים ביותר שראיתי בקריירה שלי”, אמר, והוסיף כי הוא מזהה מגמה דומה גם בקרב צעירים רפובליקנים.
כראיה לטענתו הצביע חאנה על הבחירות האחרונות לראשות עיריית ניו יורק, שבהן ניצח המועמד הפרוגרסיבי זוהראן ממדאני, הידוע בעמדותיו האנטי־ישראליות החריפות. לדבריו, “כמות מפתיעה” של יהודים צעירים תמכה במועמד הזה – טענה שעומדת בסתירה לעובדה שרוב יהודי ניו יורק הצביעו בפועל נגדו, ורוב היהודים האמריקאים ממשיכים להזדהות עם ישראל.
בנושא האנטישמיות ניסה חאנה להישמע חד וברור יותר. הוא קרא ל“אפס סובלנות” כלפי שנאת יהודים והדגיש כי אין להפוך את המאבק בה ל”כדור פוליטי”. עם זאת, דבריו נאמרו על רקע עבר בעייתי: חאנה ספג ביקורת בעבר על הופעות בכנסים שבהם השתתפו דוברים שהצדיקו אלימות וטרור, ועל שיתופי תוכן שכללו דמויות המזוהות עם תיאוריות קונספירציה אנטישמיות – שמהם נסוג רק לאחר לחץ ציבורי.
הוא סיפר כי ייסד בלשכתו נקודת פנייה ייעודית לדיווח על מקרי אנטישמיות, וציין כי פניות רבות מגיעות מצעירים: סטודנטים יהודים שלא מצליחים להביא מרצים לקמפוס, סטודנטים החשים אי־נוחות בכיתות, ואף עובדים שחשים יחס עוין במקום עבודתם.
לקראת סיום, חאנה דיבר גם על עתיד המפלגה הדמוקרטית – ועל עצמו. הוא שיבח את מושלי קנטאקי ופנסילבניה, אנדי בשיר וג’וש שפירו, כמי שמציעים “חזון מאחד” לעתיד המפלגה, והתרחק במרומז ממושל קליפורניה גאווין ניוסום, שאימץ סגנון עימותי יותר ברשתות החברתיות.
הביקור בבתי הכנסת ממחיש את הדילמה שבה מצוי חאנה: מצד אחד, הוא מבקש לדבר בשפת הדור הצעיר והפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית. מצד שני, הוא יודע היטב – ובעיקר כאן, בלב הקהילה היהודית של קליפורניה – שללא רמה מינימלית של אמון יהודי, הדרך לבית הלבן עלולה להיחסם עוד לפני שתתחיל.
