בולוס, שלו יותר מ־63 אלף עוקבים ברשת החברתית X, משמש כקול מרכזי בסיקור הסכסוך הישראלי־פלסטיני עבור אחד מהעיתונים המובילים בארצות הברית. לכן, אומרים מבקריו, לדפוסי הדיווח שלו יש השפעה ממשית על הדרך שבה קוראים ברחבי העולם מבינים את המציאות במזרח התיכון.
בולוס, שלו יותר מ־63 אלף עוקבים ברשת החברתית X, משמש כקול מרכזי בסיקור הסכסוך הישראלי־פלסטיני עבור אחד מהעיתונים המובילים בארצות הברית. לכן, אומרים מבקריו, לדפוסי הדיווח שלו יש השפעה ממשית על הדרך שבה קוראים ברחבי העולם מבינים את המציאות במזרח התיכון.
"ישראל אשמה בשכונה קשה" – שאלות על עיוות ההקשר ההיסטורי
לפי "הונסט ריפורטינג", אחד המאפיינים הבולטים ברטוריקה של בולוס הוא הנטייה להסיט את האחריות מהשחקנים האלימים באזור ולהשליך אותה כמעט בלעדית על ישראל. כך, בתגובה לרעיון ש"ישראל נמצאת בשכונה קשה", בולוס שאל בציניות: "למה זה הפכה לשכונה קשה?" – רמיזה שלפיה ישראל היא זו שהפכה את האזור לעוין.
במקרה אחר, בתגובה לדברים של המגיש פירס מורגן, שקבע כי אין להשוות בין הטבח שביצע חמאס ב־7 באוקטובר לבין מלחמת רוסיה־אוקראינה, בולוס רמז שישראל נושאת באחריות עקיפה למתקפת הטרור, משום שלטענתו התנאים שהובילו אליה נוצרו על ידי פעולותיה. מבקריו טוענים כי דפוס כזה "מחליק" את יוזמת הטרור של חמאס וממסגר את הטבח כאילו היה תגובה כמעט בלתי נמנעת.
בכתבה שפרסם בשנת 2024 על האפשרויות לשלטון בעזה אחרי המלחמה, כתב בולוס כי ישראל "עזרה בסתר ליצור את חמאס לפני עשרות שנים כיריב לרשות הפלסטינית" – ניסוח שלדברי "הונסט ריפורטינג" מעמעם את השתלשלות האירועים. לפי הארגון, העובדות ההיסטוריות מורכבות יותר: ישראל אפשרה בשעתו פעילות של גוף צדקה איסלאמי ששימש בסיס אידאולוגי לחמאס, אך לא "הקימה" את הארגון ולא תכננה את הפיכתו לתנועת טרור חמושה.
כשעיתונאי הוא גם מגביר תעמולה
התחקיר של "הונסט ריפורטינג" טוען כי סיקורו של בולוס איננו רק חד־צדדי, אלא גם מקל ראש בקשרים של דמויות מסוימות לטרור. כך, למשל, כאשר אנס א־שריף נהרג בתקיפה ישראלית, בולוס תיאר אותו ברשתות החברתיות כ"אחד העיתונאים שעובדים הכי קשה בעזה", תוך שהוא מגביר את סיקור רשת "אל־ג'זירה" – ערוץ הנתמך על ידי קטאר ומואשם תכופות בהגברת תעמולת חמאס.
לפי נתונים שפורסמו על ידי גופי ניטור תקשורת, א־שריף תואר על ידי צה"ל כפעיל בעל קשרים ברורים לחמאס וכמי שעסק ביצירת תכנים תואמי־מסרים עם הארגון. אולם בולוס, כך נטען, בחר להדגיש את דימויו כ"עיתונאי" ולצמצם את ההקשר הביטחוני הרחב.CAMERA
ג'נין – "בירת השהידים" או מוקד טרור?
בכתבה אחרת שפורסמה ב"לוס אנג'לס טיימס", עסק בולוס במחנה הפליטים ג'נין ותיאר אותו כ"סמל להתנגדות פלסטינית" וכמוקד "התנגדות לכיבוש". כאן, אומרים מבקריו, השימוש במונח "התנגדות" מטשטש את העובדה שמדובר באזור שממנו יצאו לאורך השנים עשרות פיגועי התאבדות והתקפות טרור נגד אזרחים ישראלים.
לפי מחקרים ונתונים ישראליים, יותר משליש מפיגועי ההתאבדות בגל הטרור של האינתיפאדה השנייה בוצעו על ידי מחבלים שמקורם בג'נין – נתון שבולוס אינו מדגיש בסיקורו. במקום זאת, מושם דגש על חורבן פיזי, על סבל התושבים ועל נרטיב "ההתנגדות", כמעט ללא פירוט של רקע הטרור שממנו צמח המחנה.
חיזבאללה – מיקוד בביקורת על ישראל, שתיקה על ירי מכוון לאזרחים
גם בסיקור חיזבאללה, טוען "הונסט ריפורטינג", ניכרת הטיה דומה. לאחר חשיפת מבצע ישראלי חשאי שהביא לפגיעה מדויקת באנשי חיזבאללה באמצעות מטענים שהוסתרו בביפרים, בולוס הציג את האירוע כאילו ישראל כיוונה כלפי אזרחים – ולא כלפי פעילי טרור חמושים.
בעוד שבמבצע נפגעו גם מספר עוברי אורח שנמצאו בסמיכות ליעדים, רוב הנפגעים היו אנשי חיזבאללה – כך על פי מקורות ישראליים ודיווחים בינלאומיים. מבקריו של בולוס טוענים כי בחירת המסגור שלו מטשטשת את היעד הצבאי הלגיטימי ומסייעת לנרטיב הרואה בישראל תוקפן חסר מעצורים. במקביל, הם מציינים כי בולוס כמעט ואינו מסקר את הירי החוזר ונשנה של חיזבאללה לעבר יישובים ישראליים אזרחיים, למעט ציטוט הכחשות של הארגון.
בעיה רחבה יותר: אמון הציבור בתקשורת
"זה לא רק עניין של כתב אחד", אומרים ב"הונסט ריפורטינג". "כשאנשי מפתח בתקשורת הבינלאומית מאמצים שוב ושוב מסגרות שמחלישות את חומרת הטרור או מציירות את ישראל כמקור היחיד לאלימות, התוצאה היא עיוות של התמונה הכוללת." הארגון מדווח כי רק בשנת 2025 פנה שש פעמים ל"לוס אנג'לס טיימס" בבקשה לתיקונים ולטיפול בליקויים בסיקור הקשור לישראל.
ארגוני מעקב נוספים, כמו "ועדת הדיוק בדיווח על המזרח התיכון" (CAMERA) בארצות הברית, פועלים במקביל מול כלי תקשורת אחרים – בהם רשתות כמו סי־אן־אן ועיתונים כגון "הגרדיאן" ו"ניו יורק טיימס" – בטענה שסיקור הסכסוך סובל לעיתים תכופות ממסגור חלקי, טעויות עובדתיות או בחירת מקורות בעייתיים.
כך, למשל, בעקבות חשיפות של "הונסט ריפורטינג" בעבר, סי־אן־אן נאלצה להפסיק את עבודתו של מפיק שפרסם ברשתות החברתיות פוסטים שבהם הביע תמיכה בחמאס וביטלר – צעד שהמחיש כי גם בתוך גופי התקשורת עצמם קיימת רגישות גוברת לשאלת ההטיה והאמינות.
דרישה לשקיפות ולתיקון – לא לסתימת פיות
הביקורת על בולוס איננה קריאה לסתימת פיות או לאיסור על ביקורת כלפי ישראל, אלא דרישה לסטנדרט בסיסי של דיוק, הקשר והוגנות. מבקריו מדגישים כי ניתן – ואף ראוי – לסקר בהרחבה את סבל הפלסטינים, את מחיר המלחמה ואת השאלות המוסריות הקשות שהיא מעוררת, אך לעשות זאת תוך מתן מקום גם לעובדות בסיסיות על היקף הטרור, כוונות הארגונים הפועלים נגד ישראל ורצף ההתרחשויות ההיסטורי.
לטענת "הונסט ריפורטינג" וגופי ביקורת אחרים, כאשר קו הדיווח מתעקם בעקביות לכיוון אחד – התוצאה היא לא רק חוסר איזון מקצועי, אלא פגיעה ממשית ביכולת של הציבור בעולם להבין את המציאות המורכבת של המזרח התיכון, ובעיקר את מקומה של ישראל בתוך מציאות זו.
