
ביום רביעי, זמן קצר לפני השעה 13:00, קצין משאבי בית הספר – תפקיד המשלב שוטר קבוע המשובץ במוסד חינוכי – קיבל דיווח על חריטות חשודות בשני שירותי בנים בבית הספר. במהלך בדיקה שגרתית נמצאו מספר צלבי קרס שנחרטו במכוון על הקירות.
בית הספר הסיר את הסמלים תוך זמן קצר, במטרה למנוע חשיפה של תלמידים לשיח שנאה ולשמר תחושת ביטחון במרחב הלימודי. אך עצם קיומם של הסימנים עורר זעזוע בקרב תלמידים, הורים וצוותים חינוכיים.
תיכון קולגן, המשרת אוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית ודתית, אינו זר לדיונים על סובלנות ופלורליזם. אולם הגילוי הטרי המחיש עד כמה גם קהילות המאמצות שיח מכיל אינן חסינות מפני ביטויי שנאה.

תיכון קולגן, המשרת אוכלוסייה מגוונת מבחינה אתנית ודתית, אינו זר לדיונים על סובלנות ופלורליזם. אולם הגילוי הטרי המחיש עד כמה גם קהילות המאמצות שיח מכיל אינן חסינות מפני ביטויי שנאה.
משטרת מחוז פרינס וויליאם פתחה בחקירה הכוללת:
בדיקת מצלמות אבטחה של בית הספר
ראיונות עם תלמידים וצוות
בחינת סימנים פיזיים באמצעות כלים פורנזיים
בדיקה האם קיימים אירועים דומים בבתי ספר סמוכים
במשטרה מבקשים מהציבור לסייע. כל מי שמחזיק במידע כלשהו – בין אם ראה משהו, שמע שיחה, או נתקל בתוכן רלוונטי ברשתות החברתיות – מתבקש ליצור קשר עם קו הטיפים של המחלקה במספר 703-792-7000 או לשלוח טיפ דיגיטלי דרך האתר הרשמי.
כפי שמדגישים חוקרי פשעי שנאה: פעמים רבות הפתרון מגיע דווקא מהקהילה – לא מממצאים טכנולוגיים.
אירוע זה אינו מתרחש בוואקום. בשנים האחרונות מדווחים ארגונים יהודיים וארגוני זכויות אזרח על עלייה משמעותית בתקריות אנטישמיות במערכת החינוך:
צלבי קרס על לוחות מודעות, עלונים נאציים בחצר בתי ספר, הטרדות מילוליות לתלמידים יהודים, ולעיתים אף איומים ישירים.
הליגה נגד השמצה (Anti-Defamation League) פרסמה לאחרונה דוח המראה עלייה דרמטית של עשרות אחוזים באירועים אנטישמיים במרחבי קמפוסים ותיכונים בארה"ב. לעיתים מדובר במעשה ילדותי של תלמיד שלא מבין את משמעותו, אך במקרים אחרים – במעשה אידאולוגי מכוון, לעיתים בהשראת קבוצות קיצוניות ברשת.
מומחים מסבירים כי הסמלים, גם אם “רק” נחרטים על קיר, אינם מעשה תמים:
צלב הקרס הוא אחד מסמלי השנאה הרעילים ביותר בהיסטוריה האנושית. עצם הופעתו בבית ספר – מרחב שנועד לחינוך ולבטיחות – מייצרת תחושת איום ממשי בקרב מיעוטים.
לפי גורמי חינוך, אירועים מסוג זה אינם מסתיימים בהסרת הציור מהקיר. הם מחייבים תגובה מערכתית:
שיחות כיתתיות, הדרכה לצוותים, ולעיתים – שעות חינוך המתמקדות בסובלנות ובהיסטוריה של השואה.
בתי הספר עומדים בפני אתגר כפול:
מחד – לטפל במבצעי המעשה, שייתכן ויעמוד בפניהם הליך משמעתי או פלילי;
מאידך – להבטיח שהאירוע יהפוך להזדמנות חינוכית ולא לקרקע פורייה להמשך ההידרדרות.
הורים רבים דרשו לחזק את הפיקוח במרחבים המועדים, במיוחד בשירותים – אזור שבתי ספר מתקשים להשגיח עליו באופן קבוע. הצעות כללו התקנת מצלמות מחוץ לדלתות, נוכחות מוגברת של אנשי צוות, ואפילו סיורים מתוכננים בשעות מסוימות.
קהילת מנאסס היהודית קראה לבית הספר לא להסתפק בניקוי הקירות, אלא לפעול בנחישות להסברה. ארגונים מקומיים הציעו לקיים הרצאות לתלמידים על משמעות הסמלים, על ההיסטוריה של השואה ועל הסכנות שבשיח שנאה המופץ היום בקלות ברשתות החברתיות.
דוברים בקהילה הזכירו כי בני נוער רבים נחשפים היום לתכנים קיצוניים בטיקטוק, אינסטגרם ופורומים אנונימיים – לעיתים בלי להבין שהם מוחזקים בידי גורמים קיצוניים שמטרתם להסית.
במשטרה בודקים גם האם המעשה הוא מבודד – או חלק מחשיפה גדולה יותר למקורות קיצוניים:
– קבוצות נאו-נאציות המפיצות תעמולה
– תוכן אנטישמי ברשת
– תחרויות “מי מגרפיטי יותר קיצוני” המתקיימות בקהילות אנונימיות
מומחי פשעי שנאה מסבירים כי גילאי תיכון הם הרגישים ביותר לגיוס אידאולוגי – בני נוער מחפשים זהות, משייכות וקהילה, ולעיתים נמשכים לתכנים מסוכנים שאינם מבינים את מלוא משמעותם.
מסרים ברורים עולים ממומחי החינוך והקהילה:
אירועים כמו זה בתיכון קולגן הם תזכורת לחשיבות של לימוד על גזענות, שנאה והיסטוריה.
בתי ספר שמטמיעים תוכניות עומק – שיעורים על השואה, על זכויות אדם ועל משמעותם של סמלי שנאה – מדווחים על ירידה בתקריות.
התיכון עובד בימים אלו על תוכנית תגובה חינוכית שתופנה לכל שכבות הגיל.
החקירה נמצאת בעיצומה, והרשויות מבטיחות עדכונים. אבל עבור הקהילה, המסר ברור:
גם אם מדובר בחריטה על קיר שירותים – זו לא תקרית שולית.
זהו מבחן לחוסן הקהילתי, לאחריות החינוכית, ולהבנה עד כמה שנאת יהודים יכולה להופיע במקומות הכי יומיומיים.