
עשרות סטודנטים השתתפו בתוכנית בת חמישה ימים, שנוהלה על־ידי שירותי הרשת של אמזון – זרוע המחשוב הענני של תאגיד המסחר האלקטרוני. הם קיבלו מוצרי פרסום עם לוגו אמזון, התנסו באפליקציות של החברה והאזינו למצגות של נציגיה. "זה הרגיש כמו סדנה שיווקית במסווה של קורס", אומרת בוזלי בציניות. "אתה מקבל את ההכשרה – אבל גם מנה לא קטנה של תעמולה".
המחנה הזה הוא רק קצה הקרחון של מהפכה שקטה אך עמוקה המתרחשת באחת ממערכות ההשכלה הגבוהה הגדולות בארצות הברית. אוניברסיטת קליפורניה סטייט, הכוללת כ־460 אלף סטודנטים ב־22 קמפוסים, פתחה בשיתוף פעולה רחב־היקף עם חברות ענק ובהן אמזון, אופן־איי־איי ונבידיה – במטרה להפוך ל"אוניברסיטה המונעת בינה מלאכותית הגדולה בעולם".

הקשרים ההולכים ומתהדקים בין האוניברסיטאות לתעשייה משנים את יחסי הכוח בקמפוסים האמריקאיים. חברות טכנולוגיה, שבמשך שנים סיפקו בעיקר שירותים טכניים כמו מחשבים ודואר אלקטרוני, הופכות כעת לשותפות חינוכיות בעלות השפעה על תכני הלימוד עצמם.
כחלק מהמהלך, האוניברסיטה שילמה לאופן־איי־איי 16.9 מיליון דולר כדי לספק את גרסת החינוך של מערכת הצ'אט ג'י־פי־טי (ChatGPT Edu) ליותר מחצי מיליון סטודנטים ואנשי סגל. החברה הכריזה כי מדובר בפריסה הגדולה ביותר של השירות עד כה. נוסף על כך, הוקמה ועדת בינה מלאכותית, שבה חברים נציגים מתריסר חברות טכנולוגיה מובילות, במטרה לזהות את הכישורים הנדרשים בשוק העבודה ולפתח מסלולי לימוד בהתאם.
הקשרים ההולכים ומתהדקים בין האוניברסיטאות לתעשייה משנים את יחסי הכוח בקמפוסים האמריקאיים. חברות טכנולוגיה, שבמשך שנים סיפקו בעיקר שירותים טכניים כמו מחשבים ודואר אלקטרוני, הופכות כעת לשותפות חינוכיות בעלות השפעה על תכני הלימוד עצמם.
התוצאה: תאגידים רבי־עוצמה מכתיבים מה ואיך ילמד דור שלם על בינה מלאכותית – מבלי שקיים בסיס מדעי מוצק ליעילות החינוכית של הכלים הללו, ובזמן שגוברת הדאגה מפני הפצת מידע שגוי ושחיקת החשיבה הביקורתית.
"אנחנו זקוקים לסטודנטים שימשיכו לפתח את יכולת החשיבה האסטרטגית, פתרון הבעיות והתקשורת שלהם", אמרה קים מג'רוס, סגנית נשיא לחינוך עולמי בשירותי הרשת של אמזון.
קליפורניה אינה לבדה. לאחרונה הודיעה מערכת המכללות הקהילתיות של קליפורניה – הגדולה במדינה – על שיתוף פעולה עם גוגל, שיספק כלים חדשניים ללימוד בינה מלאכותית ל־2.1 מיליון סטודנטים ואנשי סגל. בחודש יולי הודיעה מיקרוסופט על השקעה של ארבעה מיליארד דולר בקידום מיומנויות בינה מלאכותית בבתי ספר ובמכללות קהילתיות.
אך יש מי שרואים במהלך הזה ניסוי חברתי מסוכן. "אוניברסיטאות אינן חברות טכנולוגיה", הזהירו החוקרות אוליביה גסט ואיריס ואן רוי מאוניברסיטת רדבוד שבהולנד. "תפקידנו הוא לטפח חשיבה ביקורתית, לא לרדוף אחר מגמות מסחריות".
במערכת אוניברסיטת קליפורניה טוענים כי היוזמה נולדה בעקבות לחץ ממשלתי ודאגה מצד חברות טכנולוגיה מקומיות, שגרסו כי הסטודנטים אינם מצוידים בכישורים הדרושים לעולם החדש. "הם התלוננו שאנחנו לא מכינים מספיק טוב את הבוגרים לשוק העבודה המתפתח", הסביר אדמונד קלארק, מנהל מערכות המידע של האוניברסיטה.
לא כל אנשי הסגל קיבלו את השינוי בברכה. בעוד שהאוניברסיטה מתמודדת עם קיצוצים תקציביים נרחבים, רבים מתחו ביקורת על העסקה במיליוני דולרים עם אופן־איי־איי – שנחתמה ללא מכרז וללא השוואת הצעות עם חברות אחרות.
במספר קמפוסים הועברו החלטות של סנאט הסגל המבקרות את יוזמת הבינה המלאכותית, בטענה שהנהלת האוניברסיטה מתעלמת מהשימוש הגובר בצ'אטבוטים להעתקות ומרמות, ואינה מתמודדת עם ההשלכות הערכיות, החברתיות והסביבתיות של הטכנולוגיה.
מרתה קני, פרופסורית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת סן פרנסיסקו סטייט, טענה כי מדובר במהלך שיווקי במסווה אקדמי. "זו לא שותפות – זו עסקת תדמית", אמרה. "אף אחד לא היה אומר ש'חברת זירוקס משתפת פעולה עם סן פרנסיסקו סטייט כדי לספק מכונות צילום לכל הסטודנטים'".
מנגד, דובר אוניברסיטת קליפורניה סטייט, ג'ייסון מיימון, הגן על המהלך: "תפקידנו להכין את הסטודנטים לעולם משתנה. כמו עידן האינטרנט, גם הבינה המלאכותית היא מהפכה טכנולוגית – והאקדמיה אינה יכולה לעמוד מן הצד".
במחנה ההכשרה עצמו השתתפו 80 סטודנטים מ־19 קמפוסים שונים, ממדעי המחשב ועד זואולוגיה. "בינה מלאכותית היא השלב הבא של החיים – בדיוק כמו שהאינטרנט שינה הכל", אמר איימן מדאן, בוגר מדעי המחשב. "זה מרוץ, ואנחנו צריכים ללמוד לרוץ בו".
עם זאת, לא כל הסטודנטים התלהבו. אחד הסרטונים שהוצגו במחנה – שבו נראו צעירים אמריקאים ילידים חובשים משקפי בינה מלאכותית ומכשירי מעקב – הזכיר לרבים את סדרת המדע הבדיוני הדיסטופית "מראה שחורה".
"אני לא רוצה שבינה מלאכותית תעמיק את הפערים החברתיים ותיצור אי־שוויון חדש", אמר צ'ארלס ווקר קאנו, סטודנט לביולוגיה המתכנן להיות רופא.
המהלך הקליפורני מעלה שאלות עקרוניות על עתיד ההשכלה הגבוהה: האם על האוניברסיטאות להישאר מוסדות עצמאיים המטפחים סקרנות וחשיבה ביקורתית, או להפוך לשותפות אסטרטגיות של תעשיית הטכנולוגיה? התשובה לשאלה זו תעצב לא רק את עתיד החינוך – אלא גם את דמותו של דור שלם של עובדים ואזרחים.
