
לדבריו, אשתו נעצרה בפתאומיות במהלך ראיון שגרתי בבניין הפדרלי במרכז לוס אנג'לס, כחלק מתהליך בקשת גרין קארד. הראיון, מספר מיי, התנהל בתחילה באופן רגיל לחלוטין.
"הפקיד קם והוביל אותנו מחוץ לחדר. כשהלכנו חזרה לאזור ההמתנה, הוא אמר: 'שכחתי להעתיק את הדרכון של ברברה. המכונה הקרובה מקולקלת — ברברה, בואי איתי למסדרון למכונה שעובדת'. היא הלכה אחריו – וזה היה הרגע שבו נעצרה", מספר מיי.
בעוד עורך דינה ובעלה נשארו מאחור, ברברה הופרדה מהם ונעצרה. "הם שיקרו כדי להרחיק אותה, כדי שבשעת המעצר לא יהיה לצדה עורך דין או בן משפחה. כך ניסו ללחוץ עליה לחתום על מסמכים שיזרזו את גירושה", טוען מיי. "למזלה, היא אישה חכמה וסירבה לחתום".
ברברה, ילידת ברזיל, ללא עבר פלילי, נעצרה לטענת רשויות ההגירה על בסיס אי־הופעה לדיון בשנת 2019. מיי טוען כי היא כלל לא קיבלה זימון. "המכתב הזה מעולם לא הגיע", הוא מתעקש. "היא לא ידעה שהיה לה דיון בבית משפט. איך אישה שעושה הכול לפי החוק ומגיעה מרצונה לראיון רשמי יכולה למצוא עצמה מועמדת לגירוש?"

"הפקיד קם והוביל אותנו מחוץ לחדר. כשהלכנו חזרה לאזור ההמתנה, הוא אמר: 'שכחתי להעתיק את הדרכון של ברברה. המכונה הקרובה מקולקלת — ברברה, בואי איתי למסדרון למכונה שעובדת'. היא הלכה אחריו – וזה היה הרגע שבו נעצרה", מספר מיי
בתחילה הועברה ברברה למתקן מעצר באדלנטו, קליפורניה, ולאחר מכן למתקן נוסף באריזונה. מיי טוען כי בקשותיו הדחופות לעיכוב גירוש עוכבו ביוזמת הרשויות. ביום שני האחרון התקשר אליו לפנות בוקר טלפון מברברה — היא כבר הועברה למתקן בלואיזיאנה. בני הזוג חוששים שזו התחנה האחרונה לפני גירוש למרכז או דרום אמריקה.
"יש כאן שעון שמתקתק", מזהיר מיי. "אם אשתי תגורש, ייתכן שיעברו שנים עד שתוכל לשוב לארצות הברית".
ברברה וטאקר הכירו לפני כשנתיים באפליקציית היכרויות על רקע אהבתם המשותפת לקולנוע. "התאהבנו מהר מאוד", הוא מספר. השניים נישאו באפריל 2025, ומאז הקפידו להגיש כל טופס ולשלם כל עמלה כנדרש בתהליך ההגירה.
ברברה חיה בארצות הברית שבע שנים, עבדה ושילמה מסים, לא עברה עבירה כלשהי. "היא עשתה הכול נכון", מדגיש מיי. "כך מתייחסת המערכת למי שמנסים להיות אזרחים חוקיים".
לדברי מיי, הסיפור שלהם חושף בעיה רחבה. "רוב האנשים שנעצרים אינם פושעים מסוכנים. הם אנשים שבאים מרצונם לראיונות רשמיים או חלשים מדי להיאבק בחזרה. אשתי היא דוגמה אחת לכך".
בינתיים, מיי שוקל צעדים דרמטיים: "אם היא תגורש, לא תהיה לי ברירה אלא לעזוב את המדינה הזו כדי להיות איתה".
כעת הוא מנסה למצוא בדחיפות עורך דין בלואיזיאנה שיוכל להגיש עבורה בקשות לבית המשפט. בני המשפחה הקימו עמוד תרומות מקוון לכיסוי העלויות המשפטיות, וגייסו עד כה אלפי דולרים.
מקרים כמו זה אינם נדירים, טוענים ארגוני זכויות אזרח. בשנים האחרונות דווח על עלייה במעצרים של מהגרים שהופיעו מרצונם לראיונות או לפגישות רשמיות, תוך שימוש בתחבולות דומות — הפרדה מעורכי דין, לחצים לחתום על טפסי ויתור והעברות מהירות למתקני מעצר מרוחקים.
ערוצי החדשות פוקס 11 ו־קי־טי־אל־איי פנו למשרד לביטחון המולדת לקבלת תגובה. עד כה לא נמסרה תשובה רשמית.
מיי מזהיר כי מקרה אשתו הוא נורת אזהרה. "אם זה קרה לברברה — אישה ללא עבר פלילי, שהגיעה עם עורך דין לראיון מסודר — זה יכול לקרות לכל אחד. זו סכנה לשלטון החוק ולביטחון כל מי שעובר את מערכת ההגירה".
בעוד ברברה מוחזקת במתקן מרוחק בלואיזיאנה, טאקר מסרב להרים ידיים. "אני לא מוותר עליה", הוא אומר. "היא האדם הכי טוב שאני מכיר. והמדינה הזו, שאמורה לקבל אנשים כמוה בברכה, מתייחסת אליה כפושעת. זה עוול — וזה חייב להשתנות".