כ־75 אחוז מהתושבים נוסעים לעבודה ברכב פרטי, ויותר מ־20 אחוז מהם יוצאים מהבית עוד לפני השעה שש בבוקר. עבור 38 אחוז מהתושבים, הנסיעה לעבודה נמשכת שעה ואף יותר. למרות שמדובר בעיר, ברנטווד בעלת אופי פרברי ומשפחתי, ומחירי הדיור בה נמוכים יחסית לשאר אזור המפרץ - כ־800 אלף דולר לבית חציוני, חצי מיליון פחות מהחציון האזורי.
תושבי פרברי אזור המפרץ סובלים מזמני הנסיעות הארוכים ביותר בארה"ב
הבעיה היא שמשרות מתגמלות כמעט לא קיימות בעיר עצמה. מי שמחפש לפתח קריירה בתחום הטכנולוגיה, הפיננסים או הבנייה חייב לנסוע לערים הגדולות - סן פרנסיסקו, אוקלנד או סיליקון ואלי - ואלה נסיעות יומיומיות מתישות. כריס מויר בן ה-59, שעבד כנגר באוקלנד, סיפר כי במשך 12 שנים יצא בכל בוקר ב־4:30 כדי להגיע למשמרת שנפתחה ב־7:30. "הנסיעה הרגה אותי", הודה לעיתון San Francisco Chronicle. "זה הגיע למצב שפשוט לא יכולתי לסבול את זה יותר. אז התחלתי לחשוב על פרישה מוקדמת".
שון מקולי, יזם נדל"ן מקומי, מתאר תופעה רחבה יותר: "אנשים כל כך עייפים. הם עברו לברנטווד בשביל איכות חיים, אבל בסוף השבוע הם מותשים מדי מכדי ליהנות ממנה".
גם מתיו סקולרי, מתכנת בן 27, מתמודד עם מציאות דומה. נסיעתו היומית לעבודה בפוסטר סיטי אורכת כשעתיים לכל כיוון. לאחר ששכר הדירה שלו במאונטן וויו האמיר ל־2,900 דולר לחודש, עבר בחזרה לבית הוריו בברנטווד. כיום הוא שוקל לעזוב לחלוטין את אזור המפרץ: "אולי אעבור לסיאטל או משהו כזה", אמר.
בהיעדר תחבורה ציבורית יעילה ובצל עומסי התנועה בכבישים, יותר ויותר תושבים ניצבים בפני בחירה קשה: להמשיך לשלם בזמן יקר בדרכים – או לעזוב את האזור בחיפוש אחר חיים נוחים יותר.