לדבריו, המועמד הדמוקרטי לראשות עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, מייצג היטב את התופעה הזו. "ממדאני הוא דוגמה אידיאלית לאינסטינקט של נבלות בפעולה - כל הקמפיין שלו מבוסס על קנאה", אמר שפירו בראיון ל'ניו יורק פוסט'. "הוא מבוסס על הרעיון שכל אחד הוא קורבן של מערכות". לדבריו, הקמפיין של ממדאני מאחד סיעות שאין ביניהן כמעט דבר משותף "מלבד השנאה למערכת והרצון לפרק אותה".
הפרשן בן שפירו משחרר ספר חדש המתאר את המציאות המסוכנת בארה"ב
בספרו כותב שפירו כי הנבלות "אינן יוצרות דבר ודורשות הכול… הן מאשימות את כישלונן האישי במערכות כוח שמונעות מהן אוטונומיה, טוענות שכישלון הוא סגולה והצלחה היא חטא". לדבריו, זה בא לידי ביטוי במחאות BLM ובמחאות הסטודנטים בקמפוסים, שאותן הוא מתאר כמאורגנות על בסיס תפיסה שהמערכת כולה מושחתת ויש לפרק אותה, גם באמצעים אלימים.
שפירו אף מצביע על לואיג'י מנגיוני, שהואשם ברצח מנכ"ל United Healthcare, כדוגמה נוספת. "הוא גדל בסביבה עשירה, ואז החליט שהוא קורבן של המערכת, ושמכיוון שהמערכת פגומה מן היסוד זה מצדיק מבחינתו רצח של אדם שמעולם לא פגש".
לטענתו, יש אירוניה בכך שרבים מה"נבלות" הם דווקא ילדי ה"אריות" - אנשים שהקימו קהילה, משפחה ומוסדות חזקים, אך לא העבירו לדור הבא את הערכים שבנו את המערב. "הם חושבים שילדיהם יספגו את הערכים הנכונים מהאוויר או מהמים", הוא אומר, ומזכיר את מחאת הסטודנטים באוניברסיטת קולומביה, שם הקימו תלמידים אוהלים כאות סולידריות עם פלסטין.
שפירו מזהיר כי האיום של ה"נבלות" הוא קיומי: "לא נדרשת רוב אוכלוסייה כדי שהנבלות ישתלטו - מספיק גרעין נחוש ורוב גדול של אריות מהססים שלא מוכנים לשאוג". אף על פי כן, הוא שומר על אופטימיות זהירה ומפרש את ניצחונו של הנשיא טראמפ כהבעת התנגדות ציבורית למגמה הזו. "בעקבות BLM, טבח ה-7 באוקטובר ומהומות הקמפוס, אני חושב שהניצחון של טראמפ היה ביטוי לכך שהעם האמריקאי אומר - נמאס לנו מהתפיסה הקנאית הזו לגבי איך שהעולם עובד".