פתרון שתי המדינות: מנהיג הרפובליקנים בקליפורניה רוצה לפצל את המדינה לשניים

ההצעה רדיקלית שעלולה לשנות את המפה הפוליטית של ארצות הברית, מנהיג הרפובליקנים בבית הנבחרים של קליפורניה הציע השבוע לפצל את המדינה הגדולה ביותר באמריקה לשתי ישויות נפרדות. ג'יימס גלגר, הרפובליקני הבכיר ביותר בעצרת המדינה, כינה את הרעיון שלו "פתרון שתי המדינות" – מונח שהולווה במכוון מהשיח הישראלי-פלסטיני.

תגובה למאבק הגרימנדרינג

הצעתו של גלגר באה בתגובה לתוכניות המושל הדמוקרטי גווין ניוסום לשנות את גבולות המחוזות האלקטורליים במסגרת מאבק על חלוקת המושבים. במקום להסתפק במהלך נקודתי של שינוי גבולות מחוזות – תהליך הידוע כ"גרימנדרינג" – גלגר מציע פתרון דרסטי בהרבה: חלוקת המדינה כולה לשניים.

לפי התוכנית, קליפורניה תתחלק בין המחוזות החופיים, המזוהים עם הדמוקרטים, לבין האזורים הפנימיים הנוטים לתמוך ברפובליקנים. "תושבי קליפורניה הפנימית הוזנחו זמן רב מדי," אמר גלגר. "הגיע הזמן לפתרון שתי המדינות."

 

גלגר טוען כי המדינה החדשה תכלול יותר מעשרה מיליון תושבים – מספר שימקם אותה בין עשר המדינות המאוכלסות ביותר בארצות הברית, לצד מישיגן, קרוליינה הצפונית וג'ורג'יה

 

מדינה חדשה בת עשרה מיליון תושבים

גלגר טוען כי המדינה החדשה תכלול יותר מעשרה מיליון תושבים – מספר שימקם אותה בין עשר המדינות המאוכלסות ביותר בארצות הברית, לצד מישיגן, קרוליינה הצפונית וג'ורג'יה.

ביום רביעי הקרוב צפוי גלגר למסור פרטים נוספים במסיבת עיתונאים בבירת המדינה סקרמנטו. עדיין לא ברור היכן יעבור הגבול בין שתי המדינות המוצעות, אולם מהצהרותיו ניתן להבין כי מדובר בהפרדה בין ערי החוף הקוסמופוליטיות לבין אזורי העמקים והמדבריות הפנימיים, שהם כפריים ושמרניים יותר.

הקשר היסטורי

הרעיון לפצל את קליפורניה אינו חדש. כבר ב-2018 ניסה איש העסקים טים דרייפר לקדם יוזמה שתפצל את קליפורניה לשלוש מדינות – יוזמה שנכשלה. גם בעבר עלו הצעות דומות, אך אף אחת מהן לא התקדמה לשלב מעשי.

הצעת גלגר עולה על רקע קיטוב פוליטי חריף: תושבי ערי החוף כמו סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס וסן דייגו מצביעים ברובם לדמוקרטים, בעוד באזורים הפנימיים, ובעיקר בעמקי החקלאות, התמיכה נתונה לרפובליקנים. הפער הזה מזין מתחים מתמשכים במדיניות המדינה.

אתגרים משפטיים ופוליטיים

למרות הרטוריקה, סיכויי ההצעה להתממש קלושים. פיצול מדינה בארצות הברית מחייב אישור של שני בתי הקונגרס הפדרלי – תהליך שכמעט בלתי אפשרי להשיג, במיוחד כשמדובר בקליפורניה, מעוז דמוקרטי מרכזי.

פיצול כזה יפגע באופן דרמטי בכוחם הפוליטי של הדמוקרטים ברמה הלאומית. כיום לקליפורניה 54 אלקטורים בבחירות לנשיאות – מספר עצום שמכריע לא פעם את התוצאה. חלוקת המדינה עלולה לשנות את מאזן הכוחות בקונגרס ובקולג' האלקטורים לרעתם של הדמוקרטים.

 

הצעתו של גלגר באה בתגובה לתוכניות המושל הדמוקרטי גווין ניוסום לשנות את גבולות המחוזות האלקטורליים במסגרת מאבק על חלוקת המושבים. במקום להסתפק במהלך נקודתי של שינוי גבולות מחוזות – תהליך הידוע כ"גרימנדרינג" – גלגר מציע פתרון דרסטי בהרבה: חלוקת המדינה כולה לשניים.

 

ההקשר הכלכלי

חלוקת קליפורניה תציב גם אתגרים כלכליים עצומים. המדינה היא הכלכלה החמישית בגודלה בעולם – גדולה יותר מרוב מדינות הלאום. פיצולה יעלה שאלות מורכבות: כיצד יחולקו משאבי המים, התשתיות, האוניברסיטאות ומערכות הבריאות? מי יישא בחובות העצומים ובמערכת הפנסיה הציבורית?

האזור החופי מהווה מוקד עולמי לטכנולוגיה, מסחר ותרבות, בעוד האזורים הפנימיים מתבססים בעיקר על חקלאות ותעשיית הנפט. איזון כלכלי בין שתי מדינות בעלות בסיסים שונים כל כך יהיה אתגר עצום.

משמעות פוליטית רחבה יותר

מעבר להשלכות המעשיות, ההצעה משקפת את תחושת התסכול של הרפובליקנים בקליפורניה. מפלגה שבעבר הובילה את המדינה והצמיחה מנהיגים כמו רונלד רייגן וארנולד שוורצנגר, הפכה בשנים האחרונות לשולית במערכת המדינתית.

ייתכן כי מהלך זה אינו אלא מחווה פוליטית שנועדה למשוך תשומת לב למצוקת הרפובליקנים ולקהילות הפנימיות המרגישות מודרות. גם אם לא יקרום עור וגידים, עצם העלאתו מדגישה את הוויכוח סביב ייצוג הוגן והתחושה של חלקים גדולים במדינה כי קולם אינו נשמע.

בסופו של דבר, יוזמת גלגר היא יותר הצהרה פוליטית מאשר תוכנית מעשית – מעין קריאת מצוקה של מיעוט פוליטי המבקש לשוב ולהשפיע בנוף הקליפורני.