סינתיה רולינס, ילידת קליפורניה, לא שנאה את מדינת הולדתה. החופים הזהובים של סן דייגו, המדבר הפורח של פאלם ספרינגס והמולת סן פרנסיסקו – כולם החזיקו מקום מיוחד בסיפור חייה. אבל ב־2020, בשיא המגפה, השכונה השלווה שלה ב־Ocean Beach הפכה צפופה באנשים נואשים למרחב חיצוני להתכנס בו.
"לא יכולתי לעזוב את הדירה שלי, בת 650 רגל רבוע, מבלי לחשוש אם אמצא חנייה כשאחזור הביתה", מספרת רולינס. "עבדתי מרחוק עבור חברת טכנולוגיה, אבל עדיין הייתי המומה מכמות האנשים העצומה סביבי".
טולסה, אוקלהומה, מעולם לא הייתה על המפה שלה. אבל כמה חודשים קודם לכן היא קראה על תוכנית Tulsa Remote, שמשלמת לעובדים מרחוק לעבור לעיר השנייה בגודלה באוקלהומה לפחות לשנה אחת. בנובמבר 2020, רולינס הפכה לתושבת קבועה במדינת הסונר (Oklahoma – The Sooner State).
התוכנית, שממומנת על ידי קרן משפחת ג’ורג’ קייזר, משכה מאז הקמתה ב־2019 יותר מ־3,600 עובדים מרחוק. מעל 7,800 קליפורנים הגישו בקשה, ו־539 מהם אכן עשו את המעבר – מה שהפך את קליפורניה למדינת המוצא השנייה בפופולריות, אחרי טקסס.
"באמת רצינו למשוך לעיר טולסה עובדי ידע, שיתרמו ליצירת כלכלה עמידה ומוכנה לעתיד", אומר ג’סטין הרלן, מנהל התוכנית. "רצינו גם לשים את טולסה על המפה. אם ה־10,000 דולר הם מה שמושך את תשומת הלב – מבחינתנו זה בסדר גמור".
"באמת רצינו למשוך לעיר טולסה עובדי ידע, שיתרמו ליצירת כלכלה עמידה ומוכנה לעתיד", אומר ג’סטין הרלן, מנהל התוכנית. "רצינו גם לשים את טולסה על המפה. אם ה־10,000 דולר הם מה שמושך את תשומת הלב – מבחינתנו זה בסדר גמור"
זק מיינקה ואשתו קייטי חוו את השינוי באופן אישי. הם עברו מדירת שני חדרי שינה ושני חדרי רחצה בצד המערבי של לוס אנג'לס (ב־2,400 דולר בחודש) לבית עם חמישה חדרי שינה ושלושה חדרי רחצה – בתוספת של כמה מאות דולרים בלבד.
התזמון התברר כמושלם: זמן קצר אחרי שהחליטו לעבור, הם גילו שהם מצפים לילדם הראשון – בת בשם רות.
"כשחשבנו על טולסה, גיגלתי את העיר כדי להבין אם זה מקום טוב לחיות בו", הוא מספר. "מצאתי קטע שכתב שמי שצעיר עלול להשתעמם פה, אבל הורים – זה המקום המושלם לגדל בו ילדים. וזה התברר כנכון לגמרי".
מיינקה, שבעבר נהג לרוץ לאורך חופי לוס אנג'לס, מקדיש כעת את זמנו לקחת את רות, שכמעט בת 3, לפארקים בטולסה ול־Discovery Lab – מוזיאון מדע אינטראקטיבי לילדים.
הזוג מצפה לילדם השני בדצמבר – ציון דרך שלדבריו ייתכן שלא היה מתרחש אילו נשארו בלוס אנג'לס. בקליפורניה, על פי הערכות, גידול ילד עד גיל 18 עולה כמעט 300 אלף דולר; באוקלהומה העלות מוערכת בכ־241 אלף דולר בלבד על פי מחקר של LendingTree מ-2024.
"לא היה סיכוי שנוכל להרשות לעצמנו בית בלוס אנג'לס, אלא אם כן היינו חולקים אותו עם שותפים – וזה לא אידיאלי", הוא אומר. "היינו בני 37 כשעזבנו את לוס אנג'לס, וזה הרגיש כמו נקודת מפנה: אם אנחנו רוצים ילדים ובית – חייבים לעשות שינוי".
מנהיגים עסקיים ופקידים מקומיים נאבקו במשך שנים למצוא דרך לשמור על עובדים משכילים בלב אמריקה. "בריחת מוחות" פקדה את המדינה ברוב שנות ה־2010, כשצעירים בעלי תארים נדדו לערי החוף לעבודות מתגמלות יותר.
במקום להתמקד רק בשימור ילידי אוקלהומה, יזמי Tulsa Remote בחרו לגייס תושבים חדשים – לגיוון כוח העבודה בעיר, שהיה תלוי עד אז בעיקר בתעשיית הנפט והגז. התוכנית הפכה לאחת מתוכניות הרילוקיישן הגדולות במדינה, עם מענק של 10,000 דולר למי שמתחייבים לשהות בה לפחות שנה.
מעבר לכסף, התוכנית מציעה גם חיי קהילה: חברות במרחב עבודה משותף ל־36 חודשים, פעילויות התנדבות ורשת חברתית פעילה. נכון ל־2024, 96% ממשתתפי התוכנית נשארו בעיר יותר משנה, ו־70% נשארו בה מאז 2019.
התועלת היא גם לעיר עצמה: על כל דולר שהושקע במשיכת עובדים מרחוק, חוזרים יותר מ־4 דולרים לכלכלת טולסה – דרך הוצאות מקומיות, יצירת מקומות עבודה והגדלת הכנסות ממסים על פי דוח כלכלי של מכון אפג’ון.
עבור רולינס, השאלה שחזרה על עצמה לפני המעבר – "מה יש בטולסה?" – קיבלה מענה ברור: פחות אתגרים לוגיסטיים, קהילה חדשה, מעורבות חברתית ובסופו של דבר גם... אהבה.
חמישה חודשים אחרי המעבר היא פגשה את בן זוגה בערב טריוויה שאירגנו חברים משותפים. גם הוא עזב את קליפורניה לטובת טולסה בזמן המגפה.
"הוא גדל בסנטה קרוז וגר 10 דקות ממני בפסיפיקה, אבל מעולם לא נפגשנו בקליפורניה", היא מספרת. "נפגשנו דווקא בטולסה".