אגדה שהפכה למציאות
מלון שאטו מרמונט, הטירה הצרפתית המזויפת השוכנת על גבעה ליד כניסתו של הסאנסט סטריפ המפורסם, נפתח ב-1929 כשהאזור עדיין היה שטח חקלאי לא מאוגד. המלון זכה במהרה לתהילה כמקום מפלט לכוכבי הוליווד, שם יכלו להירגע הרחק מעיניהם הבוחנות של הצלמים והציבור. הבמאי בילי ויילדר אמר פעם: "אני מעדיף לישון באמבטיה מאשר במלון אחר."
אחת האגדות הגדולות שנפוצו על המלון דיברה על מנהרה תת-קרקעית שמחברת אותו לבניין שמתחתיו, שבו פעל מועדון הלילה המפורסם "הפלייירס" (The Players). המועדון, שהיה בבעלותו של הבמאי פרסטון סטרג'ס, היה אחד ממועדוני הלילה המפוארים והסוערים בהוליווד של שנות ה-40 וה-50.
"הפלייירס" - מועדון הלילה שהסעיר את הוליווד
סטרג'ס, שהיה איש חברה בעל חזון, רכש ב-1939 בניין על סאנסט בולווארד שהיה פעם קאפלה לחתונות, ממש במורד הגבעה משאטו מרמונט. הוא ערך שיפוץ מקיף שהפך את הבניין למתחם בידור רב-קומות מפואר. כשנפתח בשנה שלאחר מכן, הפלייירס כלל מסעדת דרייב-אין בקומה הראשונה, חדר אוכל עם להקות חיות באמצע ומסעדה אלגנטית המגישה אוכל צרפתי בקומה העליונה.
סטרג'ס הוסיף לחללי המועדון נגיעות יצירתיות כמו קירות מזויפים, מספרה פנימית ואפילו במה מסתובבת שאפשרה למספר להקות לנגן בו-זמנית לאורחים הסועדים בחדרים שונים.
באותה תקופה החלו להתפשט שמועות על כך שסטרג'ס בנה מנהרה סודית מהמועדון הסוער שלו ישירות לשאטו מרמונט. כך, הוא ואורחיו היוקרתיים יכלו להתחמק בסתר פנימה והחוצה, ולהגיע לחלל המוגן והמיוחד במעלה הגבעה מבלי שהציבור או חוקרי החוק יבחינו בהם. אגדות אמרו גם כי רומנים רבים החלו במנהרה הסודית הזו.
החלו להתפשט שמועות על כך שסטרג'ס בנה מנהרה סודית מהמועדון הסוער שלו ישירות לשאטו מרמונט. כך, הוא ואורחיו היוקרתיים יכלו להתחמק בסתר פנימה והחוצה, ולהגיע לחלל המוגן והמיוחד במעלה הגבעה מבלי שהציבור או חוקרי החוק יבחינו בהם. אגדות אמרו גם כי רומנים רבים החלו במנהרה הסודית הזו.
גילוי מקרי חושף את האמת
במשך עשרות שנים, הסיפור על המנהרה נשאר בגדר אגדה עירונית. עד שב-2012, כשהארי מורטון, הבעלים המנוח של מסעדת "פינק טאקו" (שפעלה במקום שבו היה פעם הפלייירס), ערך שיפוצים במקום. פועלי הבנייה נתקלו במקרה בשרידי המנהרה האגדית - והוכיחו שהאגדה הייתה אמיתית.
למרבה הצער, המנהרה לא הייתה נגישה כיוון שעיריית לוס אנג'לס אטמה אותה בשלב מסוים בעבר. השאלות על המנהרה נותרו רבות: מתי בדיוק היא נסגרה? איפה בדיוק היא התחילה והסתיימה? וחשוב מכל - מי בדיוק השתמש בה לאורך השנים?
מסעדות, מועדוני לילה וסודות
לאחר שסטרג'ס סגר את הפלייירס ב-1953 עקב חובות כבדים, הבניין המשיך לשמש מקומות בידור שונים. בשנות ה-80 המאוחרות הוא הפך לבית למועדון הלילה הידוע לשמצה "רוקסברי" - מועדון שהיה מקום מפגש של עשירים ומפורסמים והונצח בסרט "לילה ברוקסברי". המועדון נסגר ב-1997, ולאחר מכן המקום שימש מסעדות שונות כולל "מיאגי'ס" ו"פינק טאקו" שנסגרה בשנה שעברה.
שון לוי, מחבר הספר "הטירה על הסאנסט" על ההיסטוריה של שאטו מרמונט, אישר כי המנהרה אכן קיימת. אולם הוא הוסיף כי הוא "לא בטוח באופן מוחלט אם המנהרה חיברה את השאטו עם מועדון הפלייירס או את הרחוב מעל השאטو עם המועדון."
אגדות אחרות שהתבררו כשקריות
בניגוד למנהרה הסודית שהתגלתה כאמיתית, אגדות אחרות על שאטו מרמונט הוכחו כשקריות. הסיפור המפורסם על כך שלהקת לד זפלין רכבה על אופנועים במסדרונות המלון אינו נכון - המסדרונות היו קטנים מדי באותה תקופה. השחקנית גרטה גרבו לא הייתה הבעלים הסודית של המלון, כפי שטענו שמועות אחרות. והסיפור על כך שג'יימס דין טיפס דרך החלון לבונגלו של הבמאי ניקולס ריי כדי לעבור אודישן לסרט "מרד הנעורים" - גם הוא לא נכון.
מיסתורין מתמשך
היום, כש"פינק טאקו" נסגרה והעתיד של הבניין לא ברור, נותר המיסתורין על המנהרה הסודית. מי היו הכוכבים שהשתמשו בה? אילו רומנים סודיים התרחשו במנהרה? אילו עסקאות הוליוודיות נחתמו בה?
כפי שכותב לוי: "קיומה של המנהרה לבדו מעורר דמיון אינסופי. זה נראה בשל, לכל הפחות, לקו עלילה בסרט הוליוודי גדול."
המנהרה הסודית של שאטו מרמונט מוכיחה שלפעמים האגדות הכי פרועות של הוליווד מתבססות על מציאות. במקום שבו הגבול בין דמיון למציאות הוא לעיתים קרובות מטושטש, גילוי המנהרה מזכיר לנו שהוליווד תמיד הייתה מקום שבו הבלתי אמין הופך לאמיתי - ושהסודות הכי מפתיעים עלולים להתגלות רק כשפועלי בנייה נתקלים בהם במקרה.