לוס אנג׳לס נפרדת מאלון אבוטבול: השחקן, האמן והאדם שחי פה למעלה מ-15 שנים

לכל עיתונאי יש את הכתבות האלו שהוא מקווה שלא יצטרך לכתוב לעולם. זו אחת מהן. אני יושב על המחשב , כותב מילים של פרידה מאלון אבוטבול; שחקן הקולנוע והטלוויזיה, איש התאטרון, האמן, המפיק ולאחרונה אפילו זמר. אבל עבורנו, הישראלים בעיר המלאכים הוא היה קודם כל חבר.

 

פגשתי את אבוטבול לראשונה כשעבר ללוס אנג׳לס כשהיה בן 45. עשינו ראיון וכתבה בסגנון ׳וולאקם טו אל איי׳ בעיתון המקומי. משם אלון החל להתאקלם, או-או הוא התאקלם כאן. כמה שבועות לאחר מכן נפגשנו בחצר עם בריכה קטנה בבית של חבר בוואלי. הוא ישב שם וסקר עבורי את החיים באל איי -אבוטבול היה מהאנשים האלו שידעו לפתח שיחה על כל דבר ועם כל אחד. בתוך דקות הוא היה צולל במחשבות לשיחות נפש עמוקות. 
הוא חי כאן עם משפחתו ועם בת זוגו לשעבר, שיר ביליה, שגם לאחר פרידתם השניים נשארו חברים טובים - כי איך אפשר להתנתק לגמרי מנשמה כל כך גדולה.
הזוג גידל כאן 4 ילדים ופעמים רבות פתח את ביתו וליבו לאין ספור אירועים חברתיים, ערבי התרמה וגאלות.
אבוטבול עבר לגור, באל איי, כאן, אצלנו; לא ברור מאליו שענק התרבות הישראלי ששיחק בסרטים מהחשובים בקולנוע והטלויזיה הישראלית, כיכב בבאטמן והשתתף ב״מינכן״ של סטיבן ספילברג, גר לידינו מעבר לרחוב. אבל עם כל הכבוד ללהיטים ההוליוודים הזוהרים, אבוטבול היה קודם כל אחד משלנו- ממש כמו הסרט הקלאסי של אורי ברבש מ-1989 שהביא לחיינו את המשפט הנצחי: "אחד בשביל כולם - כולם בשביל אחד".

אלון אבוטבול נולד ב-28 במאי 1965 בקרית אתא. אביו מוני היה סוכן ביטוח ואמו ארלו מנהלת חשבונות. בגיל 15 כבר החל ללמוד בתיכון לאמנויות תלמה ילין. בצבא שירת כנהג ביחידת דובר צה״ל ולוהק להשתתף בסרט ״שתי אצבעות מצידון״. צוות הפקת הסרט ואבוטבול עצמו לא דמיינו לעצמם את ההצלחה העצומה לה יזכה הסרט שנבחר לסרט הטוב של השנה, הבמאי הטוב ביותר ואלון עצמו זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט כשהוא עדיין חייל בסדיר. בנוסף, שיר הנושא מהסרט הפך לקלאסיקה ישראלית. הצלחת ״שתי אצבעות מצידון״ שמה את אבוטבול על מפת הקולנוע הישראלי וסללה לו את הדרך לתפקידים ראשיים בסרטים ישראלים רבים ולטבילת אש הוליוודית ראשונה בלהיט האמריקאי ״רמבו 3״, עם סילבסטר סטאלון, שצולם בחלקו בישראל.

אני פוגש את העשיה הטלוזיונית הראשונה של אבוטבול ב״שבתות וחגים״ הדרמה הסופר מצליחה שעלתה לשידור רגע לפני תחילת המילניום של שנות ה-2000. למרות הקראש הגדול שפיתחתי אז על רומי אבולעפיה (ששיחקה את דניאלה משעני), לא יכולתי להתעלם מהמשחק המצויין של אבוטבול בתפקיד רפי משעני, אביה של דניאלה. הוא ידע להעביר בכישרון אדיר, אותנטיות וסגנון טבעי (שגם בא לידי ביטוי בזויות הצילום של הסדרה) את החיים התל אביבים שהפכו לחלומם של כל איש ואישה צעירים אחרי צבא.
מבט על הקריירה הארוכה שלו ממקמת את אבוטבול כאחד השחקנים הפוריים ביותר בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלים עם תפקידים בלתי נשכחים כמו: ״לילסדה״, לצד גילה אלמגור וענת וקסמן, שזכה בפרסים רבים בארץ ובחו״ל, הוא נבחר לשחקן העשור כבר בתחילת שנות האלפיים בפסטיבל הסרטים הבין לאומי בחיפה, ובמין פלירטוט בין הוליווד לישראל הוא שיחק ב״מרס
תורכי״ ו״האסונות של נינה״ לצד איילת זורר, ואז ב״סודות המסדר״ לצד ז'אן קלוד ואן דאם וצ'רלטון הסטון בהוליווד.

״אבוטבול היה פילוסוף שהעניק השראה ומוזה לישראלים רבים שמנסים ליצור ולעשות אומנות באל איי; בתוך עיר מלאה באשליות וזיוף עם אתוס הוליוודי שטחי, הוא ידע ליצור עומק ואמת בכל שיחה מקרית עם אנשים שפגש כאן״

 

אבוטבול היה כוכב שלא הפסיק לבלוט בכל תפקיד שעשה לצד מיטב אמני ישראל ולצד כוכבים הוליוודים: עם שלומית ורונית אלקבץ ב״שבעה״ וב"גוף השקרים" עם לאונרדו דה קפריו וראסל קרואו. הוא הציג משחק מזהיר ב״אצבע האלוהים״ לצד משה איבגי ודורית בר אור, ואז לצד ג׳רארד באטלר ב״המטרה לונדון״. הוא אינו חשש מתפקידים מעוררי מחלוקת כמו בסדרה ״הרמון״, בה גילם את שבתאי צדיק, שנוצרה בהשראת דמותו של עברין המין גואל רצון, ולחלופין ידע גם לא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות ושיעשע אותנו בסרטים כמו ״מחילה״ של חנן סביון וגיא עמיר, או ב״המטבח המנצח "VIP".

המשחק של אבוטבול ריגש אותי באופן אישי כששיחק ב-2006 בסרט המצוין ״בופור״, המתאר את מספר החודשים האחרונים במוצב, ואת התקופה והמקום בו גם אני שירתתי לפני נסיגת צה״ל מלבנון. זכורה לי הצמרמורת שעברה בגופי כשצפיתי לראשונה בסרט על מסך הקולנוע כחייל משוחרר; זה היה מן ספר זכרונות עצוב ומרגש כאחד, ואבוטבול
היה שחקן שידע לרגש ובגדול
ממש כמו המשחק שלו, אלון אבוטבול, האיש, היה אותנטי: עוצמתי, אך גם רגיש ופגיע.  פעמים רבות תיעד את המעבר שלו ללוס אנג׳לס במצלמה ממכוניתו ודאג להראות גם את הצדדים הפחות זוהרים של אל איי. הוא היה מייעץ ושימש כמנטור בלתי רשמי לישראלים רבים שהגיעו לאל איי וחלמו להיות שחקנים. לא אחת נצפה מחבק ומעניק שיחת עידוד לישראלים רבים כאן, ביניהם גם כותב שורות אלו. הוא ידע לדבר איתנו על החיים עצמם: על זוגיות ומערכות יחסים, על ילדים, על החיים הרחק מישראל, על החיפוש האין סופי אחרי עצמנו ועל כאב ואכזבות. אבוטבול היה פילוסוף שהעניק השראה ומוזה לישראלים שמנסים ליצור ולעשות אומנות באל איי; בתוך עיר מלאה באשליות וזיוף עם אתוס הוליוודי שטחי, הוא ידע ליצור עומק ואמת בכל שיחה מקרית עם
אנשים שפגש כאן.

הקהילה הישראלית הגיבה בהלם למותו הפתאומי. חלק גדול ממנה, כידוע, עובד בעולם הבידור והקולנוע והכירו אותו באופן אישי; עידו מור, עיתונאי ויוצר קולנוע מקומי כתב פוסט ארוך ומרגש על החברות העמוקה עם אבוטבול, חלק תמונות משותפות ואמר בין היתר: ״הדמעות חונקות אותי, אני לא מצליח לעכל, לא מבין מה קורה פה, כל הפיד מתמלא בהספדים, איך
זה יכול להיות״
״תנוח על משכבך בשלום, תודה על כל השיחות והשעות שלנו יחד. אוהב אותך״, כתב השחקן ליאור רז, גם הוא מתגורר באל איי.
"אמרת שהחיים מפתיעים, אבל ככה?״ נפרדה השחקנית שני אטיאס
״נוח על משכבך בשלום״, שיתף הרקדן והכוריאוגרף עידו תדמור, גם הוא מתגורר באל איי שנים רבות
״אני לא יכולה לכתוב עליך בלשון עבר. למה הלכת? עוד מוקדם להיפרד, הלוואי ויכולתי לחבק אותך שוב״, כתבה בעצב מפיקת ההופעות המקומית שני לאובר. כך גם מנכ״ל חברת האירועים TEEV, דיויד אזולאי: "אני בהלם, היית שחקן אדיר ונשמה ענקית, אני כל כך עצוב״

גם בעולם האומנות הישראלית המקומית ניכר ההלם -האמן הישראלי המקומי המצליח, תומר פרץ, כתב פוסט מרגש בו הוא מסרב לעכל את הבשורה על מותו של אבוטבול, אותו הגדיר כחבר והמוזה הכי חזקה שלו

באחד מראיונותיו האחרונים שהעניק אבוטבול אמר משפט שהדגים בצורה יפה את אופיו המיוחד: ״אני נשמה ובאתי לעולם הזה כמו כל אדם. בסוף, גם אני אפגוש את סוף חיי. לכן, כל דבר שאני עושה: משחק, צילום, מוזיקה או קולנוע זה הכל כדי לרפא את הפצעים שלי או של אחרים״

יעבור עוד זמן רב עד שנצליח לעכל את האובדן הגדול של ענק התרבות שלנו. עבור הקהילה הישראלית, אבוטבול היה הרבה יותר משחקן ואמן מצליח, הוא היה קודם כל נשמה ענקית שחיה לצידנו ומלאה אותנו באין ספור רגעים מופלאים של אושר. נוח על משכבך בשלום אלון יקר. כבר מתגעגעים