"המשרד שלי ואחרים קיבלו דיווחים רבים על מפעילי סיורים מסחריים שמבצעים סיורי אסון בפסיפיק פליסידס", אמרה חברת מועצת העיר טרייסי פארק בישיבת מועצה השבוע. "הם מחפשים להרוויח מהרס ומאובדנם של אנשים אחרים. זה באמת מגעיל וצריך לעצור את זה".
ב-7 בינואר, שריפת פליסידס התפשטה בפסיפיק פליסידס ובאזורים הסמוכים, והרסה יותר מ-6,000 מבנים - רובם בתים פרטיים - והותירה אחריה 12 הרוגים. למרות שגורמים רשמיים הבטיחו שיקום מהיר, תהליך הבנייה מחדש של האסון הגרוע ביותר בתולדות העיר התגלה כמאתגר ואיטי.
במשך חודשים, שכונות פליסידס היו סגורות לציבור, אך מאז פתיחתן מחדש לאחרונה, החלו להופיע באזור אורחים לא רצויים: תיירי אסון. קבוצות של אוטובוסים מלאים באנשים שמגיעים לראות בעיני ראש את ההרס, כאילו היה זה פארק שעשועים או מוזיאון.
התיירים הללו לא מגיעים כדי לעזור או לתמוך בקהילה הפגועה, אלא כדי לספק את הסקרנות הפרברית שלהם ולצלם תמונות לרשתות החברתיות. חברות התיירות מרוויחות כסף מהכאב והסבל של משפחות ששכלו הכול בשריפה.
פארק הדגישה שהאוטובוסים לא רק מטרידים ומביכים, אלא גם עלולים להסיח את הדעת ולהוות סכנה לצוותים שממשיכים לעבוד באזור. "זה גם מסוכן כי אנחנו עדיין פועלים באופן אקטיבי לפינוי פסולת השריפה", הסבירה.
העבודות בפליסידס עדיין נמשכות במלוא העוצמה. צוותי בנייה ופינוי עובדים מסביב לשעון כדי לנקות את האזור מהריסות ולהכין אותו לשיקום. האוטובוסים הגדולים לא רק חוסמים דרכים צרות, אלא גם מסכנים את העובדים ואת התיירים עצמם.
הרחובות בפליסידס, שהיו צרים ומפותלים עוד לפני השריפה, אינם מתאימים לתנועת אוטובוסים גדולים. השטח ההררי והמדרונות התלולים הופכים את הנהיגה למסוכנת אפילו בתנאים רגילים.
התיירים הללו לא מגיעים כדי לעזור או לתמוך בקהילה הפגועה, אלא כדי לספק את הסקרנות הפרברית שלהם ולצלם תמונות לרשתות החברתיות. חברות התיירות מרוויחות כסף מהכאב והסבל של משפחות ששכלו הכול בשריפה
כתוצאה מההצעה של פארק, מועצת העיר אישרה פה אחד להגביל את אוטובוסי התיירות מכל אזור שהוכרז כחלק מאסון טבע. האיסור יהיה בתוקף במשך כל תקופת תגובת החירום.
ההחלטה מגבילה את חברות התיירות מלנצל אסונות עתידיים למטרות רווח. זוהי הודעה ברורה שלוס אנג'לס לא תאפשר להפוך כאב אנושי לבידור מסחרי.
ההצעה גם קוראת למחלקת התחבורה של העיר לשקול הגבלות קבועות על אוטובוסי תיירות באזורים מסוימים בפליסידס לאחר תום החירום, בהתחשב ברחובות הצרים, המפותלים והתלולים - שלא היו מתאימים לאוטובוסים גדולים גם לפני השריפה.
תיירות אסון אינה תופעה חדשה או ייחודית ללוס אנג'לס. ברחבי העולם, אתרי אסונות טבע או מעשה ידי אדם הופכים לאטרקציות תיירותיות. מצ'רנוביל באוקראינה, גראונד זירו בניו יורק, ואפילו אזורי הוריקנים בפלורידה - כולם חווים גלי תיירים שמגיעים לראות הרס.
הבעיה היא שתיירות כזו לעתים קרובות פוגעת בתושבים המקומיים שעדיין מתמודדים עם הטראומה והאובדן. במקום להביא תמיכה או סיוע, התיירים לעתים קרובות רואים באסון בידור ופוגעים בכבוד הקורבנות.
בפליסידס, התושבים שאיבדו בתים, זיכרונות ולעתים גם בני משפחה, נאלצים כעת להתמודד עם תיירים שמגיעים לצלם תמונות של הרס ביתם. זו התנסות מדכאת ומטרידה שמוסיפה מלח על הפצע הפתוח.
למרות שחברות התיירות טוענות שהן מביאות כסף לכלכלה המקומית, במקרה של תיירות אסון הרווח לא מגיע לקהילה הנפגעת. התיירים בדרך כלל לא קונים בחנויות המקומיות (שרבות מהן נהרסו), לא אוכלים במסעדות המקומיות (שגם הן נפגעו), ולא נשארים במלונות באזור.
הם מגיעים, מצלמים, ונוסעים. הכסף הולך לחברות התיירות, לא לתושבים שזקוקים לו לשיקום חייהם.
החלטת מועצת לוס אנג'לס שולחת מסר חשוב לחברות תיירות ולציבור: אסונות טבע אינם אטרקציות תיירותיות. הם טרגדיות אנושיות שדורשות כבוד, רגישות ותמיכה אמיתית.
ההחלטה גם יוצרת תקדים לערים אחרות שעלולות להתמודד עם תופעות דומות. בעידן של שינויי אקלים ואסונות טבע הולכים וגוברים, חשוב לקבוע גבולות ברורים בין עזרה לגיטימית לבין ניצול מסחרי.
עבור תושבי פליסידס, ההחלטה מביאה הקלה מסוימת. הם יכולים להתמקד בשיקום חייהם מבלי לדאוג שבכל פינה יחכה להם אוטובוס מלא תיירים עם מצלמות.
האיסור הוא צעד ראשון חשוב, אבל השאלה היא האם הוא יתפרש גם לתחומים אחרים. האם רשתות חברתיות יפסיקו לעודד "תיירות אסון" באמצעות אלגוריתמים? האם התקשורת תפסיק לטפח סקרנות פרברית?
זמן יגיד, אבל לפחות בלוס אנג'לס, "תיירות האסון" לא תוכל יותר לנסוע על גבי כאבם של אחרים.