דוח חדש חושף נתון מטריד: תושבי לוס אנג'לס ומחוז אורנג' צריכים להרוויח לפחות 118,958$ בשנה כדי לשכור דירה ברמה כלכלית סבירה. הדוח, שפורסם על ידי חברת זילו (Zillow), מציג תמונה קודרת של מצוקת הדיור בקליפורניה, כאשר חמישה מתוך שמונה האזורים המטרופוליניים היקרים ביותר בארצות הברית נמצאים במדינה זו.
הניתוח, שהתבסס על נתוני שכירות מאפריל 2025, בחן את הלחץ הכלכלי על משקי בית הנגרם מעליית מחירי השכירות ב-50 האזורים המטרופוליניים הגדולים בארה"ב מאז שהפנדמיה שיבשה את הכלכלה האמריקאית.
סן חוזה מובילה את הרשימה הארצית עם סכום שנתי נדרש של 136,532$ כדי לשמור על עלות שכירות שמהווה רק 30% מההכנסה החציונית. עם זאת, יש לציין כי העלייה של 13% בעלויות השכירות באזור זה במהלך חמש השנים האחרונות היא השנייה הנמוכה ביותר מבין 50 המטרופולינים. דמי השכירות הטיפוסיים של 3,413$ בחודש באפריל היוו 25% מההכנסות המקומיות, המדורגים במקום ה-18 בארצות הברית.
במקביל, סף ההכנסה של סן פרנסיסקו בסך 124,267$ היה הרביעי בגובהו בארצות הברית. ועדיין, העלייה של 9% בחמש שנים הייתה הקטנה ביותר מבין 50 הערים הגדולות. שכר הדירה החציוני בסן פרנסיסקו של 3,107$ היווה 28% מההכנסות - מדורג במקום ה-13 בארצות הברית.
תמונה קודרת של מצוקת הדיור בקליפורניה, כאשר חמישה מתוך שמונה האזורים המטרופוליניים היקרים ביותר בארצות הברית נמצאים במדינה
בעוד שהביקוש החלש לדירות באזור מפרץ סן פרנסיסקו בתקופת הפנדמיה שמר על עליות מחירי השכירות מתונות, לא כך היה במקומות אחרים במדינה.
בסן דייגו, סף ההכנסה של 122,810$ היה החמישי בגובהו בארצות הברית. בנוסף, נטל כלכלי זה עלה ב-41% במשך חמש שנים, הקפיצה התשיעית בגודלה מבין 50 האזורים המטרופוליניים. שכר הדירה בסן דייגו של 3,070$ היווה 33% מההכנסה, החלק החמישי בגודלו.
בלוס אנג'לס ומחוז אורנג', סף ההכנסה של 118,958$ דורג במקום השישי מבין 50 הערים. העלייה של 28% בחמש שנים דורגה במקום ה-38.
אתגר כספי עצום עבור שוכרים בלוס אנג'לס ומחוז אורנג' היה שכר דירה חציוני של 2,974$ באפריל. זה שווה ל-36% מההכנסות, השיעור השלישי בגובהו בארצות הברית.
שוכרים באינלנד אמפייר (Inland Empire) נדרשים להרוויח 102,722$ בשנה כדי לעמוד בסף ה-30%. זהו המקום השמיני הגבוה ביותר מבין 50 המטרופולינים.
גרוע מכך, נטל זה עבור מחוזות ריברסייד וסן ברנרדינו התרחב ב-46% בחמש שנים. הקפיצות הגדולות היחידות ברמה הארצית היו במיאמי (54%), טמפה (52%), ופרובידנס, רוד איילנד (51%).
שכר הדירה באינלנד אמפייר של 2,568$ מהווה 33% מההכנסות המקומיות, השיעור השישי הגבוה ביותר בארצות הברית.
סקרמנטו היא המטרופולין היחידה מששת המטרופולינים של קליפורניה בסקר שסף ההכנסה שלה פחות מ-100,000$ ועומד על 94,002$. עם זאת, נטל זה דורג במקום העשירי הגבוה ביותר בארצות הברית.
העלייה של 31% בחמש שנים דורגה במקום ה-31. שכר הדירה הטיפוסי של 2,350$ שווה ל-28% מההכנסות (מקום 12).
ברחבי ארצות הברית, סף ההכנסה הממוצע הוא 80,949$, עלייה של 35% בחמש שנים. שכר הדירה החציוני של 2,024$ מהווה 30% מההכנסה של משק בית אמריקאי טיפוסי.
המשבר בשוק השכירות בקליפורניה משקף בעיה מתמשכת של היצע דיור נמוך וביקוש גבוה, במיוחד באזורים העירוניים הגדולים של המדינה. מומחי נדל"ן מציינים כי הקושי לממן שכירות משפיע לא רק על איכות החיים של התושבים אלא גם על יכולתם לחסוך לרכישת בית או לצרכים כלכליים אחרים.
גורמי ממשל מקומיים הציעו מגוון פתרונות אפשריים, כולל הגדלת היצע הדיור, סבסוד שכירות למשפחות בעלות הכנסה נמוכה עד בינונית, והגבלת עליות מחירי השכירות. עם זאת, הפתרונות הללו עדיין אינם מספקים מענה מיידי למשפחות הנאבקות כעת.
עבור רבים בקליפורניה, המציאות היא פשוטה אך קשה: ללא הכנסה של שש ספרות, מציאת דיור בר-השגה נותרת אתגר משמעותי, דוחפת יותר ויותר תושבים לשקול מעבר לאזורים זולים יותר או אפילו למדינות אחרות.
האם המצב ישתפר בעתיד הקרוב? מומחים חלוקים בדעותיהם. חלקם מצביעים על תחילתו של האטה בשוק הנדל"ן שעשויה להוביל להתייצבות מחירים, בעוד אחרים מציינים כי ללא שינויים משמעותיים במדיניות הדיור ובנייה מואצת, המשבר עלול רק להחמיר.
בינתיים, משפחות רבות בקליפורניה ממשיכות לשלם את אחד ממחירי השכירות הגבוהים ביותר במדינה, מה שמבטיח כי שאלת הדיור בר-ההשגה תישאר אחת הסוגיות המרכזיות במדיניות המקומית והמדינתית בשנים הקרובות.