מחקר בינלאומי חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת Scientific Reports חושף ממצא מעניין: נשים נהנות מחוש שמיעה רגיש יותר מגברים. צוות חוקרים בהובלת ד"ר פטריסיה בלרסק מהמרכז למחקר מגוון ביולוגי וסביבתי בטולוז, צרפת, ערך בדיקות שמיעה בקרב 448 נבדקים מ-13 קהילות ברחבי העולם, כולל אקוודור, אנגליה, גבון, דרום אפריקה ואוזבקיסטן.
החוקרים השתמשו בטכניקה מדעית מתקדמת הנקראת "פליטות אוטואקוסטיות מעוררות חולפות" (TEOAE), המודדת את יכולת השבלול שבאוזן הפנימית לייצר ולשדר תגובה אקוסטית בעקבות גירוי קולי. בשיטה זו, מכשיר קטן משמיע צליל של קליק לאוזן הנבדק ומקליט את הצלילים הזעירים שהאוזן הפנימית שולחת בחזרה כתגובה.
התוצאות היו מפתיעות: נשים הציגו רגישות שמיעה גבוהה יותר ב-2 דציבלים בממוצע מאשר גברים, וזאת בכל האוכלוסיות שנדגמו. "הופתענו לגלות שלנשים יש שמיעה רגישה יותר בשני דציבלים בכל האוכלוסיות שמדדנו, וזה הסביר את רוב השונות בין הנבדקים," אמרה פרופ' טורי קינג ממרכז מילנר לאבולוציה באוניברסיטת באת', שותפה למחקר.
החוקרים משערים כי הסיבה לכך עשויה להיות קשורה לחשיפה שונה להורמונים במהלך ההתפתחות ברחם, או להבדלים מבניים קלים באנטומיה של השבלול אצל נשים וגברים. לדברי פרופ' קינג, נשים מתפקדות טוב יותר גם במבחני שמיעה אחרים ובתפיסת דיבור, מה שמרמז על כך שהמוח שלהן מעבד מידע באופן יעיל יותר.
המחקר גילה גם כי גיל משפיע על רגישות השמיעה, אך במידה פחותה מאשר הבדלי המגדר. בנוסף, הסביבה האקולוגית נמצאה כגורם משמעותי: אנשים החיים בסביבות עירוניות פיתחו פרופיל שמיעה שנוטה לתדרים גבוהים יותר, כנראה בגלל רעש התנועה והרעשים העירוניים המתמידים.
ההבדל המשמעותי ביותר נמצא בין קבוצות החיות בגבהים לעומת אלו בסביבות טרופיות, כאשר האחרונות מציגות רגישות שמיעה גבוהה יותר. החוקרים משערים שזוהי תוצאה של חיים באזורים עם פחות נוכחות אנושית, או תכונה מורשת מסביבה פראית שבה ערנות חיונית להישרדות.
"אנחנו יודעים שבני אדם ממשיכים להתפתח," הוסיפה פרופ' קינג, "אז השאלה הבאה היא האם השמיעה שלנו מסוגלת להשתנות בתגובה לסביבות שונות באופן כללי, או שמעורבות בכך התאמות גנטיות."