מחקר חדש שנערך באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) חושף ממצאים מדאיגים אודות הימצאות מיקרופלסטיק במסטיקים. לפי המחקר, בכל פעם שאנו לועסים מסטיק, מאות חלקיקי פלסטיק זעירים משתחררים לרוק שלנו.
מיקרופלסטיק הם חלקיקי פלסטיק זעירים, שגודלם נע בין מיקרומטר אחד לחמישה מילימטרים. מדי שנה, בני אדם נחשפים לעשרות אלפי חלקיקי מיקרופלסטיק דרך מזון, משקאות, אריזות וחומרי ייצור שונים. כעת, החוקרים מגלים שגם מסטיקים תורמים לחשיפה זו.
"המטרה שלנו אינה להפחיד את הציבור," מסביר סנג'יי מוהנטי, החוקר הראשי בפרויקט ופרופסור להנדסה ב-UCLA. "מדענים עדיין לא יודעים אם חלקיקי מיקרופלסטיק מסוכנים לבריאותנו או לא. אין ניסויים קליניים בבני אדם. אבל אנחנו יודעים שאנחנו נחשפים לפלסטיק בחיי היומיום, וזה מה שרצינו לבדוק כאן."
לגומי הלעיסה יש צד אפל ומדאיג
למרות הפופולריות הרחבה של מסטיקים, תרומתם לצריכת מיקרופלסטיק בבני אדם כמעט לא נחקרה עד כה. מסטיק מורכב מבסיס גומי, ממתיקים וחומרי טעם. בסיס הגומי יכול להיות טבעי, המופק מפולימרים צמחיים כמו שרף הצ'יקל, או סינתטי, העשוי מפולימרים על בסיס נפט.
"ההשערה הראשונית שלנו הייתה שמסטיקים סינתטיים יכילו הרבה יותר מיקרופלסטיק כיוון שהבסיס שלהם הוא סוג של פלסטיק," אמרה ליסה לואו, אחת החוקרות שיזמה את המחקר.
צוות המחקר בדק חמישה מותגים מסחריים של מסטיקים סינתטיים וחמישה מותגים של מסטיקים טבעיים. בניסוי, מתנדבים לעסו מסטיק בודד למשך 4 דקות, תוך איסוף דגימות רוק כל 30 שניות ושטיפה סופית. בניסוי נפרד, החוקרים עקבו אחר שחרור מיקרופלסטיק ממסטיק במשך 20 דקות על ידי איסוף דגימות רוק במרווחים קבועים.
התוצאות היו מפתיעות. בממוצע, כל גרם של מסטיק שיחרר כ-100 חלקיקי מיקרופלסטיק. חלק מהמסטיקים שיחררו עד 600 חלקיקים. משמעות הדבר היא שמסטיק בודד (2-6 גרם) עלול לשחרר עד 3,000 חלקיקי פלסטיק.
החוקרים מעריכים כי לעיסת 160-180 מסטיקים בשנה עלולה להוביל לצריכה של כ-30,000 חלקיקי מיקרופלסטיק. זאת בנוסף לכמות הגדולה שאנו צורכים ממקורות אחרים.
"באופן מפתיע, הן מסטיקים סינתטיים והן טבעיים שיחררו כמויות דומות של מיקרופלסטיק כאשר לעסנו אותם," הוסיפה לואו.
שחרור מיקרופלסטיק ממסטיק מתרחש בעיקר במהלך שתי הדקות הראשונות של הלעיסה בשל פעולת השחיקה, ולא עקב פירוק אנזימטי. תוך שמונה דקות, 94% מהמיקרופלסטיק משתחרר. כדי למזער את החשיפה, החוקרים מציעים ללעוס מסטיק אחד למשך זמן ארוך יותר במקום ללעוס חתיכות חדשות שוב ושוב.
מחקר זה מדד רק מיקרופלסטיק בגודל 20 מיקרומטר ומעלה בשל מגבלות טכניות. החוקרים חושדים שחלקיקי ננופלסטיק קטנים יותר לא זוהו וקוראים למחקר נוסף להערכת שחרורם ממסטיקים.
"הפלסטיק המשתחרר לרוק הוא חלק קטן מהפלסטיק שנמצא במסטיק. לכן, שימו לב לסביבה ואל תשליכו אותו החוצה או תדביקו אותו לקיר מסטיקים," סיכם מוהנטי בהודעה לעיתונות.