עמוק ביער הלאומי אנג'לס, כשעתיים מלוס אנג'לס, ניצבות שתי מנהרות בטון מסתוריות החצובות בהר - שרידים של תוכנית שאפתנית משנות ה-50 שנועדה לספק נתיב מילוט להמוני תושבי העיר במקרה של מתקפה גרעינית.
המנהרות, שזכו לכינוי "מנהרות לשום מקום", היו חלק מתוכנית להקמת כביש חירום באורך 40 קילומטר דרך הרי סן גבריאל, שנועד לחבר את לוס אנג'לס למדבר הגבוה. הפרויקט, שעלותו הייתה עצומה, התבסס על עבודת אסירים שקיבלו תשלום מינימלי של 50 סנט ליום.
כיום, המנהרות משמשות כנקודת מנוחה ומחסה מהשמש למטיילים, אם כי הגישה אליהן חסומה עד סוף 2025 בשל שריפת יער
הבנייה החלה ב-1956, בשיא תקופת המלחמה הקרה, כשמחצית מאזרחי ארה"ב הביעו חשש מפני מלחמה גרעינית. התוכנית כללה סלילת כ-6.5 ק"מ של כביש וחציבת שתי מנהרות מרשימות, שפתחיהן עוטרו באבנים בעבודת יד. אולם עד שנות ה-70, עם דעיכת החרדה הגרעינית ועליית התנועה הסביבתית, הפרויקט נזנח.
ב-1984, האזור הוכרז כשמורת טבע Sheep Mountain Wilderness, מה שמנע סופית את השלמת הכביש. כיום, המנהרות משמשות כנקודת מנוחה ומחסה מהשמש למטיילים, אם כי הגישה אליהן חסומה עד סוף 2025 בשל שריפת יער.
הכישלון בבניית הכביש משקף את האתגרים הייחודיים של הרי סן גבריאל. בניגוד לרוב רכסי ההרים בעולם הנמתחים מצפון לדרום, רכס זה נמתח ממזרח למערב, מה שהופך את בניית כבישים חוצי-הרים למשימה מורכבת במיוחד. בנוסף, האזור מועד לשיטפונות, מפולות סלעים ושריפות יער, שהפכו תכופות יותר בשל שינויי האקלים.
המנהרות הן רק אחת מכמה תוכניות כבישים נטושות ביער הלאומי אנג'לס, כולל "הגשר לשום מקום" שנבנה ב-1936 ונהרס בשיטפון שנתיים לאחר מכן. כיום יש דיונים על פתיחה מחדש של כביש 39 באזור, אך רק אחת מארבע החלופות הנשקלות כוללת פתיחתו לתנועת כלי רכב.
