תינוקות הוחלפו במרכז פוריות בקליפורניה: "גילינו שגידלנו את הבת של משפחה אחרת"

האחיות זואי ומאי בנות החמש נולדו כל אחת להורים הביולוגיים של המשפחה השנייה

"כשהסתכלתי במראה, הרגשתי שמשהו לא בסדר עם הפנים שלי", משחזרת דפנה קרדינלה את הרגע שבו החלה לחשוד שמשהו אינו כשורה. בעלה, אלכסנדר, התעקש מהרגע הראשון שהתינוקת אינה דומה למשפחה. בדיקת DNA אישרה את החששות הגרועים ביותר: התינוקת לא הייתה שלהם מבחינה גנטית.

במקביל, במרחק עשר דקות נסיעה, משפחה אחרת גידלה את בתם הביולוגית. "הרגשתי שאני חוטפת תינוקת של מישהו אחר", אומרת דפנה. "לא רצינו להיות האנשים שכל כך נואשים לתינוק עד שהם מונעים מהוריו הביולוגיים לגדל אותו".

הפגישה הראשונה בין המשפחות הייתה טעונה רגשית. "הן פשוט עמדו והסתכלו אחת על השנייה", מספר אלכסנדר על המפגש בין שתי האמהות. "ואז הן התחבקו והתייפחו". ההחלטה הקשה מכל התקבלה: הן יחליפו את התינוקות.

המעבר היה הדרגתי. במשך שבועיים, המשפחות נפגשו מדי יום. "ריקוד האמהות", כך כינה אלכסנדר את הרגעים העדינים שבהם כל אם היססה לפני החלפת חיתול או האכלה: "את רוצה? אולי את מעדיפה?"

אך הכאב היה עצום. "בלילות הייתי מתפרקת", מספרת דפנה. "הרגשתי שאני חייבת לשפוך כמה שיותר אהבה לתוך התינוקת, כאילו אני מאחסנת בשביל החורף". אלכסנדר החל לסבול מהתקפי חרדה, ואילו אנני, האם השנייה, שקעה בדיכאון.

הילדים בפעילות משפחתית משותפת

המשפחות החליטו לעשות את הבלתי אפשרי: לגדל את הבנות יחד. "למה שלא יהיו לנו שתי תינוקות?" כתבה דפנה לאנני. "בואי נגדל אותן יחד". וכך היה. הבנות, כיום בנות חמש, רואות זו את זו כאחיות. הן למדו יחד בגן, מבלות יחד בחגים, וקוראות להורים הביולוגיים והמאמצים בשמות מיוחדים: "אבא זנדר" ו"אמא דפנה".

המשפחות תבעו את מרכז הפוריות והגיעו לפשרה חשאית. עורך דין המתמחה בתביעות נגד מרכזי פוריות מעריך כי מקרים כאלה נפוצים יותר ממה שחושבים, אך רובם אינם מתגלים כי התינוקות דומים להוריהם.

"זה לא סוף מאושר", אומרים ההורים. "זה הסוף המאושר ביותר האפשרי". השנה, לראשונה, הבנות ילמדו בבתי ספר שונים, אך המשפחות מתכננות להמשיך ולשמור על הקשר ההדוק ביניהן. "הן עדיין מעבדות את זה", אומרת אנני, כשהיא מראה ציור שמאי ציירה: אישה בהריון עם שיער אדום - דיוקן של דפנה, האם שנשאה אותה ברחמה.