תנועת "במהלך חיינו" הפרו-פלסטינאית קוראת להשמדת ישראל

נרדין קיסוואני, פעילה פלסטינית-אמריקאית בת 30, מובילה את קבוצת המחאה "בתוך חיינו" (Within Our Lifetime) בניו יורק. הקבוצה, שנוסדה ב-2015, ידועה בהפגנותיה הסוערות נגד ישראל ובעד פלסטין.

קיסוואני, בת למשפחת פליטים פלסטינים, גדלה בברוקלין והחלה את פעילותה בקולג'. היא טוענת שהיא תומכת בשחרור העם הפלסטיני "בכל האמצעים הנחוצים", כולל התנגדות מזוינת. גישה זו הפכה אותה למטרה לביקורת מצד ארגונים יהודיים וציוניים.

משתמשים בסיסמאות מתריסות כמו "יהדות כן, ציונות לא! מדינת ישראל חייבת ללכת!" ולעתים שורפים דגלי ישראל ומניפים דגלי חמאס וחיזבאללה

הפגנות הקבוצה משתקות לעתים קרובות אזורים בניו יורק, כמו גשר ברוקלין ומנהטן. הם משתמשים בסיסמאות מתריסות כמו "יהדות כן, ציונות לא! מדינת ישראל חייבת ללכת!" ולעתים שורפים דגלי ישראל ומניפים דגלי חמאס וחיזבאללה.

קיסוואני מציגה את עצמה כחלק מדור חדש ונועז יותר של פעילים פלסטינים-אמריקאים הקוראים להחלפת מדינת ישראל במדינה פלסטינית מהירדן ועד הים התיכון. היא טוענת שפתרון שתי המדינות "מת" וכי אין טעם לרכך את המסר.

הקבוצה משכה תשומת לב רבה, במיוחד מאז תחילת המלחמה בעזה. היא השפיעה על מחאות בקמפוסים אוניברסיטאיים והפכה לדאגה עבור הדמוקרטים החוששים מאובדן קולות בבחירות הקרובות.

קיסוואני מתעקשת שהיא אינה אנטישמית, אלא מתנגדת לציונים. עם זאת, ארגונים יהודיים טוענים שהבחנה זו היא מסך עשן, כיוון שהציונות היא חלק מרכזי בזהותם של רוב היהודים.

הרטוריקה של הקבוצה הובילה לביקורת גם מצד מבקרים בולטים של מלחמת ישראל בעזה, כמו חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז. עם זאת, קיסוואני זוכה גם לתמיכה גוברת מאנשים המוכנים להפגין מאחוריה.

הקבוצה אינה רשומה כארגון ללא מטרות רווח ואין לה עובדים בשכר. היא נתקלה בקשיים בגיוס כספים בשל תביעות משפטיות. קיסוואני מנהלת את הקבוצה בהתנדבות תוך כדי הכנה לבחינות לשכת עורכי הדין.

הפגנות הקבוצה לעתים מובילות לעימותים עם המשטרה ועם מפגינים פרו-ישראלים. היו מקרים של ונדליזם ואיומים הקשורים להפגנות, אם כי קיסוואני מכחישה קשר ישיר לאירועים אלה.

קיסוואני טוענת שהיא למדה על תנועות מהפכניות וכי התנגדות מזוינת תמיד הייתה חלק מהן. היא אומרת שהיא משוחררת מהפחד להיקרא טרוריסטית, כיוון שגדלה בניו יורק שלאחר 11 בספטמבר, שם מוסלמים "היו רגילים להיקרא טרוריסטים בבית הספר".