בעידן של תרופות חדשניות להורדת משקל, השאלה האם השמנה היא מחלה עולה שוב לדיון ציבורי. ארגונים מובילים כמו ההתאחדות הרפואית האמריקאית וארגון הבריאות העולמי מגדירים השמנה כמחלה, אך היעדר הגדרה רפואית מדויקת מותיר את הנושא במחלוקת.
הגדרת ההשמנה כמחלה נועדה במקור לשפר את הכיסוי הביטוחי ולהפחית סטיגמה. אולם, היא עוררה ויכוחים על אחריות אישית ועל הרפואיזציה של גודל הגוף
הבעיה מתחילה באבחון. מדד מסת הגוף (BMI), הכלי העיקרי לאבחון השמנה, אינו מדויק דיו. הוא אינו מודד את כמות השומן בגוף או את פיזורו, מה שמוביל לטעויות אבחון בשני הכיוונים. חוסר דיוק זה משפיע משמעותית על הקצאת משאבי בריאות וטיפול, במיוחד כשמדובר בתרופות חדשות ויקרות.
המחקר העדכני מראה שהשמנה מורכבת יותר ממה שחשבנו. עודף שומן יכול להיות תסמין, מחלה בפני עצמה, או גורם סיכון לבעיות בריאות אחרות. הוא יכול להשפיע על אנשים עם BMI גבוה, אך גם על אנשים במשקל נורמלי עם פיזור שומן חריג.
הגדרת ההשמנה כמחלה נועדה במקור לשפר את הכיסוי הביטוחי ולהפחית סטיגמה. אולם, היא עוררה ויכוחים על אחריות אישית ועל הרפואיזציה של גודל הגוף. יש הטוענים שהגדרה זו עלולה דווקא להגביר את הסטיגמה בהקשרים מסוימים.
מדינות שונות מתייחסות להשמנה באופן שונה. דנמרק, למשל, מגדירה אותה כגורם סיכון ולא כמחלה, בחלקו מתוך חשש מסטיגמטיזציה במערכת הבריאות הציבורית.
כדי לפתור את הבעיה, מומחים עובדים על הגדרה מדויקת יותר ל"השמנה קלינית". ועדה של כתב העת לאנסט, בהובלת ד"ר פרנצ'סקו רובינו, מנסה לתאר את סימני ותסמיני ההשמנה באופן מקיף, תוך התקדמות מעבר ל-BMI. גישה זו עשויה לסייע באבחנה מדויקת יותר בין אנשים שפשוט כבדים, אלה עם השמנה כתסמין של מצב אחר, ואלה הסובלים מהשמנה כמחלה ממשית.
הצורך בהגדרה ברורה יותר הפך דחוף עם העלייה בביקוש לתרופות חדשות להורדת משקל. בדנמרק, למשל, שימוש נרחב בתרופות אלו הכביד על תקציב הבריאות הציבורי, מה שהוביל להקצבה ולהגדלת תקציבים.
גישה שיטתית יותר לאבחון השמנה עשויה להוביל לטיפולים ממוקדים יותר ולמרשמים רציונליים. היא עשויה גם לסיים ויכוחים על אחריות אישית ומגבלות ה-BMI. בסופו של דבר, אנשים שאובחנו עם השמנה קלינית ראויים לטיפול רפואי ללא האשמה, בדיוק כמו חולים במחלות אחרות. אך לפני כן, על הקהילה הרפואית להגיע להסכמה על הגדרה מדויקת של השמנה.
