ה"מנהטנאנט" - הנמלה ממנהטן, משתלטת על ניו יורק

מתחת לרגליהם של מיליוני תושבי ניו יורק, מין של נמלה - שבמקור לא נמצא בשום מקום אחר בצפון אמריקה - משגשג בג'ונגל העירוני כבר למעלה מעשור, מפתיע מדענים ביכולתו הייחודית לפרוח במנהטן ובשכונות האחרות של העיר. אך מהיכן הגיע החרק ומדוע הסתגל כל כך טוב לסביבה העירונית הזו נותר בגדר תעלומה.

כעת, מדענים גילו את זהות הנמלה ואת מקורותיה, והיא נמצאת כמה אלפי קילומטרים מהבית. החרק הנודד בעולם הוא מין אירופאי ילידי הידוע כ-Lasius emarginatus, הנצפה בדרך כלל בסביבות טבעיות יותר במרכז אירופה, לפי מחקר חדש.

החוקרים הבחינו לראשונה בחרק, שכונה "הנמלה המנהטנית", בעת ביצוע סקר על נמלים בניו יורק בשנת 2011. להפתעתם, הנמלה - עם ראש ובטן שחורים וחזה אדום - לא התאימה לאף אחד מכמעט 800 המינים הנמצאים בצפון אמריקה והחוקרים שיערו שייתכן שמדובר במין אירופאי; לא נעשה מחקר נוסף לאישור המין באותה עת.

אך כעת, החרק גדל במספרים כך שהוא הנמלה השנייה הנפוצה ביותר באזור, מושך את תשומת לבם של מדענים וניו יורקים החיים עם המזיק, אמר קלינט פניק, פרופסור חבר לאנטומולוגיה ופתולוגיה של צמחים באוניברסיטת אוברן באלבמה.

 ה"מנהטנאנט" אינן מזיקות לבני אדם, אך כמו כל חרק הן יכולות להיות מטרד כשהן מגיעות לדירות. הנמלים נצפו עד לקומה השישית של בנייני דירות, לפי המחקר. 

בעוד שאנטומולוגים עוקבים מקרוב אחר המין הלא-מקומי כדי לנטר את השפעתו על הסביבה, יש להם כמה תיאוריות להסביר כיצד הנמלה הגיעה לצפון אמריקה ומדוע היא כל כך מצליחה בעיר הגדולה, לפי מחקר שפורסם ב-28 במאי בכתב העת Biological Invasions.

תחילתה של פלישה סקר נמלים משנת 2009 לא הצליח לאתר את הנמלה המנהטנית, מה שמרמז על כך שהיא הגיעה לעיר זמן קצר לאחר מכן. למרות שהיא קוראת לניו יורק ביתה הצפון אמריקאי רק קצת יותר מעשור, המין היה עסוק, מתפשט בקצב של כ-2 קילומטרים (1.2 מייל) בשנה.

עד כה, החרק נצפה גם בלונג איילנד ובכמה ערים בניו ג'רזי, לפי המחקר. בהתבסס על האקלים האירופאי שבו החרק יכול לשגשג, המחברים חושדים שהנמלה עשויה להגיע צפונה עד מיין ודרומה עד ג'ורג'יה בעתיד.

"המין כבש פחות או יותר את מנהטן תוך עשור," אמר פניק, מחבר בכיר במחקר. "הוא השני הנפוץ ביותר אחרי נמלת המדרכה (Tetramorium immigrans), שנמצאת (בניו יורק) לפחות מאה שנה."

הנמלים הפולשות התפשטו עד כה באופן טבעי דרך טיסות רבייה - כאשר נמלים מכונפות עפות מהקן כדי ליצור מושבות חדשות בקיץ - אך המחברים צופים שהמין יוכל להתרחב יותר באמצעות תחבורה ברכב, כמו אוניות ומכוניות, מכיוון שהוא הפך כל כך דומיננטי בעיר גדולה כמו ניו יורק, אמר פניק.

תחבורה כזו היא כנראה הדרך שבה הנמלים הגיעו לצפון אמריקה מלכתחילה, אמרה קורי מורו, פרופסור לביולוגיה ואנטומולוגיה באוניברסיטת קורנל, שלא הייתה מעורבת במחקר החדש.

"הרבה מינים לא מקומיים או פולשים מועברים בטעות על ידי בני אדם, בדרך כלל בדברים כמו אדמה של צמחים בעציצים או לפעמים במטען אוניות," אבל פחות נפוץ שחרקים כאלה יתפסו ויתמידו בסביבתם החדשה, אמרה מורו, שהצביעה על מחקר משנת 2005 שמצא שרק 12% ממיני הנמלים שהוצגו בעבר הצליחו להתבסס בסביבתם החדשה.

נמלים בתפוח הגדול כדי לזהות את מין הנמלה המנהטנית, צוות המחקר הבינלאומי שעבד על המחקר במאי חילץ תחילה DNA מהנמלים כדי להשוות אותו לזה של מינים אחרים באמצעות מסד נתונים גלובלי.

בדיקת הגנטיקה אישרה שהנמלה היא מהסוג Lasius, אך כדי לזהות איזה מין בדיוק, החוקרים שלחו דגימות למחבר השותף ברנהרד זייפרט, חוקר נמלים מוביל בגרמניה שחקר את המין האירופאי הילידי. על ידי השוואת הנמלים מניו יורק לאלה האירופאיות, זייפרט הצליח לאשר את זהות הנמלה.

מכיוון שהנמלים הלא מקומיות הפכו לכל כך נפוצות בניו יורק כל כך מהר, החוקרים חשדו תחילה שלנמלה המנהטנית יש תכונה הנפוצה במיני נמלים פולשים מצליחים אחרים: נטייה ליצור מה שידוע כמושבות-על. מושבות-על הן מושבות נמלים גדולות במיוחד המורכבות מקנים שידועים כמשתרעים על פני מאות קילומטרים במקרים מסוימים, אמר פניק.

"(נמלים במושבות-על) יש להן תוקפנות נמוכה מאוד, והן פשוט מכסות את האדמה ושלוות בתוך המושבה שלהן," הוא אמר. מכיוון שהקנים עובדים יחד במקום אחד נגד השני, הם יכולים להתפשט מהר יותר ובקלות לשלוט באזור על ידי תחרות עם מינים מקומיים, הוא הוסיף.

אבל כאשר המחברים בדקו את ההשערה הזו על הנמלים המנהטניות על ידי איסוף דגימות מקנים שונים ברחבי העיר והנחתן יחד, הם גילו שהנמלים הפגינו תוקפנות ונלחמו זו בזו, סימן לכך שחרקים אלה שומרים על טריטוריות טיפוסיות שנראות במושבות רגילות ולא במושבות-על.

עם תיאוריה זו מחוץ לתמונה, החוקרים חיפשו דרכים אחרות שבהן הנמלים המנהטניות שונות מנמלים נפוצות אחרות באזור. הם גילו שהנמלים המנהטניות, אחד המינים היחידים שנמצאים באופן קבוע על מדרכות ניו יורק, ניצלו באופן ייחודי מקור מזון ספציפי בתוך עצים הנטועים לאורך רחובות העיר - חומר נוזלי דביק הידוע כטל דבש המופרש על ידי כנימות וחרקי עץ כמו זבוב הפנס המנוקד.

"היכולת שלהן לעשות את המעבר הזה ולנצל את המבנים והסביבות העירוניות האלה (עם מקורות מזון) שנמלים אחרות לא יכולות להגיע אליהם היא הרבה ממה שעוזר להן להיות כל כך מוצלחות בעיר," אמרה סמנתה קנט, מחברת ראשית של המחקר ותלמידת דוקטורט במחלקה ליערנות ושימור הסביבה באוניברסיטת קלמסון בדרום קרולינה.

הנמלים נצפו גם אוכלות מזון אנושי במקרים מסוימים, בעוד שעמיתותיהן האירופאיות ניזונות בעיקר מחרקים אחרים והפרשותיהם, אמרה קנט.

בדרך כלל, חרקים לא מקומיים שמצליחים לשגשג הם אלה שהם כלליים, אמרה מורו, כלומר הם לא מוגבלים לתזונה ספציפית או לסביבות מסוימות. "מכיוון ש(הנמלים המנהטניות) הן יותר כלליות, יש סיכוי גדול יותר שהן יכולות למעשה לנחות במקום חדש ולהצליח," היא אמרה.

השפעה על המערכת האקולוגית הנמלים המנהטניות אינן מזיקות לבני אדם, אך כמו כל חרק הן יכולות להיות מטרד כשהן מגיעות לדירות, אמרה קנט. הנמלים נצפו עד לקומה השישית של בנייני דירות, לפי המחקר.

עם זאת, הדאגה הגדולה יותר טמונה בהשפעה השלילית הפוטנציאלית שעשויה להיות לנמלים על סביבתן, כמו העצים שהן מתיישבות בהם, או המינים המקומיים שאיתם הן עשויות להתחרות, היא הוסיפה.

"אחד הדברים שאנחנו יודעים על הרבה מיני נמלים פולשים הוא שהם דוחקים את המינים המקומיים, והמינים המקומיים שהם דוחקים בדרך כלל יש להם תפקידים מאוד מיוחדים במערכת האקולוגית, אז אתה מפריע למערכת האקולוגית הזו כשהמינים האלה מוצגים," אמרה מורו.

"אולי אם (הנמלים המנהטניות) היו הופכות למזון האהוב על ציפורים, היינו פחות מוטרדים מזה. אבל עדיין לא ראינו שום דרך שבה הן מועילות, אז אנחנו לא יודעים," היא הוסיפה.

מחברי המחקר ממאי אמרו כי הם מקווים שמחקר נוסף יזהה תכונות אחרות שהנמלים עשויות היו לפתח כדי להיות כה מצליחות בביתן החדש, וכן את היקף התפשטותן הנוכחית. באמצעות פרויקט iNaturalist, אזרחים יכולים לתרום תצפיות על החרק על ידי ציון כל ראייה של הנמלים וצילום תמונות להעלאה לאתר.

הזמן יגיד אם הנמלה הפכה ליותר מסתם מטרד ומפריעה למערכת האקולוגית, אמר פניק.

"להתמודד עם כמה נמלים במטבח שלך זה לא הדבר הכי גרוע בעולם," הוא אמר. "ההשערה שלי היא שזה אולי הגרוע ביותר שנראה. זו באמת התקווה שלי."