מדינת ישראל נמצאת בימיה הקשים ביותר בהיסטוריה – והרגישים ביותר.

בשעה הקרובה צפויה לצאת הפעימה הראשונה של שחרור בני הערובה הישראלים, כאשר 13 ילדים ונשים יצאו לחופשי אחרי חודש וחצי של אימה בלתי ניתנת לתיאור.

וכך, הרשויות בישראל והמשפחות המודאגות נערכות כיצד להתמודד עם המפגש הראשוני עם הילדים הצעירים, שיכולת ההכלה וההבנה שלהם את הסיטואציה שונה לחלוטין מאדם בוגר.

משרד הרווחה וגורמים נוספים הכינו מסמך הנחיות ארוך לחיילי צה"ל, שיהיו הישראלים הראשונים שאותם ילדים יפגשו כאשר יצאו מרצועת עזה אל מעבר רפיח במצרים. על פי ההחלטה, כל ילד או לפחות יחידה משפחתית, יצוות לחייל אחד לפחות.

החיילים הונחו להתנהג ברגישות ועדינות מירבית. במפגש הראשוני, הם יידרשו להציג את עצמם: "שלום, שמי X, אני חייל בצה"ל ואני מלווה אותך כדי שתגיע הביתה. אתה נמצא במקום בטוח. אני פה כדי לדאוג לך, אתה בטוח".

לאחר מכן יחל המסע ממצרים אל ישראל, שרק שם הילדים יפגשו אנשי מקצוע ומשפחות. במהלך זמן זה, החיילים יצטרכו לשאול את הילדים אם קר או חם להם, אם הם צמאים. כמו כן, אנשי הביטחון הונחו שלא לגעת בילדים ללא אישורם, ובמקום לשאול אותם: "בוא, אני אקח אותך על הידיים, בסדר?".

אם הילד מתקשה לנוע, החייל ישאל אותו: "האם אני יכול לתת לך יד? האם זה בסדר שאני ארים אותם ואעזור לך ללכת?".

אחת ההמלצות החשובות היא לפנות לילד בשמו, פעולה שמחזקת את תחושת המוכרות והביטחון של הילד.

כאשר חלק מהילדים נותקו מהוריהם או אף איבדו אותם, ייתכן והם ישאלו את החיילים "איפה אמא? איפה אבא?". במצב שכזה, החיילים הונחו שלא לענות על השאלה, גם אם התשובה ידועה.

אם הילד מתעקש, איש הביטחון הונחה לענות: "חמוד, אני מצטער, אני לא יודע. התפקיד שלי הוא להביא אותך לישראל למקום בטוח, שם יחכו לך אנשים שאתה מכיר ויענו לך על השאלות".