הסדרה הזאת היא שילוב מושלם של מותחן, קומדיה ואמירה נוקבת

"הבחורה השחורה השנייה" ("The Other Black Girl") נכתב על ידי הסופרת הצעירה זאקייה דליילה האריס, והוא היה עד כדי כך מבוקש על ידי חברות הפקה בארה"ב - שהזכויות ליצירת הסדרה נמכרו להולו עוד לפני שהספר יצא רשמית לאור, לאחר מלחמת הצעות קשה. מדובר במותחן סאטירי משולב עם קומדיה, שאמנם בהחלט ניתן לראות בו את השפעותיו של ג'ורדן פיל, אך הוא יצירה שלמה שעומדת בפני עצמה ולא מרגישה ממוחזרת או מועתקת בשום צורה. יש לציין שהסופרת בעצמה ציינה שהיא הושפעה מפיל, ואפילו יש רפרנס ל"תברח" (וליצירות אחרות שהשפיעו עליו) באחד הפרקים.

במרכז העלילה עומדת דמותה של נלה (סינקלר דניאל), עוזרת עריכה בבית הוצאה לאור והאישה השחורה היחידה שעובדת בחברה - עד שמגיעה הייזל (אשלי מארי, "ריברדייל"). בהתחלה נלה מתרגשת ושמחה על הצטרפותה של קולגה שחורה לסביבת עבודה אולטרה לבנה, אבל עם הגעתה של הייזל מתחילות התרחשויות מוזרות, שמערערות את נלה ומובילות אותה לחשוב מחדש על הקולגה, ועל החברה שהיא עובדת בה.

הסיפור נכתב בהשראת חוויותיה של האריס כשזו עבדה בתור עורכת, והוא עובד למסך הקטן על ידי האריס עצמה וראשידה ג'ונס, הידועה בעיקר כשחקנית ("מחלקת גנים ונוף", "המשרד"). "הבחורה השחורה השנייה" היא מותחן אפקטיבי שמצליח לשמור על רמה טובה של מתח לכל אורכו, והוא עושה זאת בצורה ממוקדת, מבלי להימרח ומבלי לפזול ליותר מדי כיוונים - שזה בדיוק מה שצריך לקרות בסדרה בת עשרה פרקים בני חצי שעה כל אחד.

לצד הסיפור המותח, הסדרה דנה בסוגיות רבות הקשורות לגזענות ולפוליטיקה של זהויות, ביניהן סוגיית הטוקניזם, העדפה מתקנת, דמות "המושיע הלבן", והרצון להיטמע לצד המחיר הכבד שזה עשוי לגבות מאנשים. אך על אף הנושאים הלכאורה "כבדים" הללו, הסדרה מצליחה לשמור על טון קליל יחסית ולא דידקטי מדי, בעיקר בזכות לא מעט רגעים קומיים מוצלחים שמופיעים לסירוגין לכל אורכה. האופן שבו הסדרה משלבת מותחן, קומדיה ואמירה - ועושה זאת בצורה מאוזנת שלא מרגישה מאולצת, בהחלט ראוי להערכה. 

צוות השחקנים הוא לחלוטין אחת מנקודות החוזקה של הסדרה, בעיקר שתי השחקניות הראשיות - אך במיוחד אשלי מארי, שתצוגת המשחק שלה גורמת לתהות למה לא ראינו אותה יותר על המסך עד כה. מארי עושה עבודה יוצאת מן הכלל בגילום דמות שמאוד קשה לעמוד על טיבה. היא מצליחה לגלם את כל הצדדים של הייזל בצורה אמינה, והיא נעה מנחמדות לרשעות בטבעיות, שבאמת מקשה על הצופה לפענח את הדמות המסתורית הזו.

העלילה מתפתחת לכיוונים בלתי צפויים, אותם לא נחשוף כמובן, אך נציין שהמתח שנבנה מוביל לקתרזיס מקורי ודי מפתיע, שאולי תצליחו לנחש חלקים ממנו, אך ככל הנראה לא תצליחו לפענח את כל התעלומה לפני החשיפה. הסוף נכתב בצורה חכמה, והוא מצד אחד יכול להישאר כפי שהוא, ומצד שני גם משאיר פתח להמשך, כך שכרגע אין לדעת אם תהיה עונה נוספת. אבל גם אם לא תהיה, "הבחורה השחורה השנייה" בהחלט עומדת שלמה כפי שהיא. בינג' קצר וכיפי של חמש שעות, מותחן מקורי עם ערך מוסף שיעורר לא מעט מחשבה.