שנת הלימודים החדשה החלה - ההורים שיחררו אנחת רווחה, הילדים התרגשו, אבל לא מעט תלמידים מגיעים ויגיעו לבית הספר כשהם מבוהלים וחוששים. אלה אותם ילדים שמה שמפחיד אותם הרבה יותר משיעורי בית, מבחנים וציונים הם חבריהם לכיתה.

חרם הוא לרוב אירוע מתמשך, שבו קבוצת ילדים מחליטה להרחיק ולנדות את אחד מחבריה, להתעלם ממנו, להקטין אותו, ולפגוע בו בדרכים שונות - פיזיות ומילוליות. בשנים האחרונות חרמות מתנהלים גם ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטסאפ. החרם שהתחיל בכיתה או בהפסקה גלש לעולם הווירטואלי, והוא כולל השפלות, נאצות, רכילות פוגענית והפצת מידע שקרי. הניכור והבידוד שחווים הילד או הילדה המוחרמים חשופים לעיני כל, ומגבירים את תחושות הבושה, הסבל והניכור שמלווים אותם 24/7.

פעמים רבות יוזמי החרם הם הילדים החזקים והמובילים בקבוצה, שחרדים למעמדם החברתי וחוששים ש"מספר 2" שלהם יתפוס את מקומם. כלומר, הילד או הילדה המוחרמים משתייכים דווקא לקבוצת "המקובלים". במקרים אחרים, הילדים המודרים הם בעלי תכונות מיוחדות - כאלה שאינם חוששים להיות שונים מחבריהם

6% מהתלמידים בישראל עוברים או עברו חרם

ממחקרים שנערכו בעולם עולה כי חרם חברתי הוא תופעה נפוצה. כך למשל, במחקר שנערך במכון המחקר טאוב נמצא כי ביותר מ-60% מהכיתות בבתי הספר בישראל יש לפחות תלמיד אחד שנפל קורבן לחרם ו-6% מכלל התלמידים דיווחו שעברו,או עדיין עוברים, אפיזודה של חרם.
ילדים שחווים חרם - בנים ובנות כאחד - מרגישים מושפלים, ובמקרים רבים לא ירצו "להביא את הבושה" הביתה ולגרום צער להוריהם. לכן, הם לא משתפים אותם במצוקה ובכאב שהם חווים.

חרם , חשוב לזכור, מצלק את נפשם של הילד או הילדה המוחרמים ועלול להשפיע עליהם לאורך כל חייהם. לעתים קרובות ילדים שחווים חרם מרגישים חריגים, דחויים, פגועים, לא רצויים ולא אהובים. לכן, חשוב מאוד שאנו - כהורים, כאנשי חינוך וכאנשים בוגרים המצויים בסביבת ילדים - נהיה ערניים, ואפילו דרוכים, לאפשרות שהילד חווה דחייה חברתית. זאת כדי שנוכל להיות שם עבורו, להעניק לו מעטפת של תמיכה וסיוע, ולמצוא פתרונות יעילים ומהירים שיובילו לסיום האירוע.מאחר שמדובר בהתמודדות משמעותית, סביר להניח שיתרחשו אצל הילד שינויים התנהגותיים, כך שגם אם יבחר לא לשתף אותנו במתרחש נוכל לזהות שהוא מצוי במצוקה קשה ואקוטית.

הסימנים הבאים יכולים לסייע לכם להבחין אם ילדכם חווה חרם

קושי להתעורר בבקרים ולהתארגן ליציאה ללימודים, לצד תלונות תכופות על כאבים ותחלואים ש"מצדיקים" היעדרות מבית הספר. 

הילד מבלה שעות רבות מסוגר בחדרו, אינו מבטא שמחה ולא נהנה מעשיית דברים שבעבר הסבו לו הנאה.

חל שינוי בפעילויות הפנאי של הילד, והוא נמנע ממפגשים עם מי שהיו עד לא מזמן חבריו.

עלייה או ירידה משמעותית במשקל, ללא סיבה כגון שינויים בהרגלי התזונה או בעיה רפואית, יכולים לאותת על מצוקה רגשית.ירידה בהישגים הלימודיים, לצד קושי להשלים מטלות נדרשות.