"דפ נגד הרד" שעלה לאחרונה לנטפליקס מספר את הסיפור האמיתי מאחורי הקלעים

"דפ נגד הרד" ("Depp v. Heard"), שעלתה לאחרונה לנטפליקס היא סדרה תיעודית בשלושה חלקים על משפט הדיבה של כוכב הקולנוע ג'וני דפ נגד גרושתו השחקנית אמבר הרד, מנסה לסכם עם רטרוספקטיבה של שנה בלבד את אחד הסמלים הכי בולטים של התקופה. ולמרות שכל ההשקעה בו היא ברמת התחקיר האינטרנטי, הוא עושה עבודה מעולה.

הסדרה, שעלתה באביב בצ'אנל 4 הבריטי וזמינה מעתה בענקית הסטרימינג, נשענת על שעות הצילומים הרבות ששודרו במהלך אותו משפט מתיש ותקשורתי במיוחד. תמצית הסיפור בקצרה -  הרד כתבה שהייתה קורבן לאלימות במשפחה, דפ (ולא רק הוא) הבין שהכוונה אליו, הוא תבע אותה דיבה, היא תבעה אותו בחזרה. ולמרות שהתקשורת והמעריצים ניסו להפוך את האירוע להכרעה חד משמעית בשאלה "מי התעלל במי", השאלה שלשמה התכנסו הייתה אחרת - עד כמה המאמר שהיא כתבה פגע בשמו הטוב והכנסותיו העתידיות, ועד כמה אמירותיהם של עורכי דינו פגעו במוניטין שלה. זה לא משפט גירושים, והניצחון שמיוחס לדפ גם לא היה מוחלט. ממש כמו הזוגיות בין השניים האלה, הכל מאוד מורכב.

אך הסיפור לא באמת היה על הכסף ולא באמת התעניינה בבירור האמת. מה שבאמת קרה בווירג'יניה באביב 2022 היה קרב על השם הטוב, על הסיכוי של מישהו מהשניים האלה להינצל מביטול. בהיבט הזה, דפ כנראה ניצח בשנה שחלפה מאז - תכף הוא שוב בקולנוע, דעת הקהל השתפרה, והרד היא זו שדי נעלמה. אם בהתחלה זה עוד נראה כמו ניצחון פירוס, שבו האקסים גררו אחד את השנייה לתחתית התהום, רק אחד מהם זכה לתשואות בפסטיבל קאן שנערך לאחרונה. 

שלושת הפרקים של "דפ נגד הרד" בנויים בסגנון הפאונד פוטג'. אין מרואיינים, אין פרשנים - רק החומרים ששודרו בלייב מבית המשפט, והעיבודים שעשו להם ביוטיוב ובטיקטוק. כי משפט הדיבה הזה לא היה חלוצי רק באופן שבו הראה התנגדות מסוימת לימי MeToo, אלא גם נלעס וסוקר באופן שלא נראה כאן מאז ימי או. ג'יי. סימפסון. הרשת התמלאה בממים, פרודיות ופרשנים מטעם עצמם, והיוצרת אמה קופר ("הסודות של מרילין מונרו: הקלטות האבודות") משכילה להדגיש את אחוז הנשים המפתיע שבחר דווקא בטים ג'וני. בחלקים האחרים, שמתמקדים בעדויות מבית המשפט, אין ערעור על כך שדפ והרד הם כוכבים הוליוודיים עם כריזמה ממגנטת ויכולות משחק גבוהות. ממש לא בטוח שמישהו מהם שיקר שם, אבל זו אפשרות. 

"דפ נגד הרד" מבין את הסיפור האמיתי: לא ההאשמות בין בני זוג שכנראה היו אלימים באופן הדדי, אלא הצורה שבה הטינופת הכי מטונפת השתלטה על תקשורת המיינסטרים דרך הדלת האחורית. קופר מפנה תשומת לב משמעותית לפייק ניוז שהופץ ברשת סביב הפרשה, ובין היתר אפילו עולה הערכה שלפיה התנועה למען דפ בכלל תודלקה על ידי צבא בוטים. ככה, למרות שאף אחד לא רוצה או אמור לחזור לאירוע כל כך מייאש מכל כך הרבה בחינות - "דפ נגד הרד" מצדיק את עצם הקיום שלו. בגלל היסודיות, בגלל ההוגנות, ובגלל חומרי הגלם הכי מוגזמים שנראו פה.