מאת:רועי אברג'ל
רועי אברג'ל
המצפן שלנו מכוון ממש כמו כלי נגינה. כך מנגינת חיינו תנעם ותחיה אותנו ואת האנשים בחיינו וההיפך, כלי לא מכוון יצרום, יזייף ויעכיר את האווירה. למנגינה או לצלילים הללו יש שם - רגשות.
מי לא רוצה לשמוע מוזיקה נעימה לאוזניים או להבדיל מי מאיתנו אוהב זיופים?
יש לכל אחד מאיתנו תכלית ומהות גבוהה בעולם והחיבור אליו יוצר מנגינה מופלאה. את הניגון הייחודי שלנו.
מהו הניגון שלך? מהו צו ליבך?
האם שאלת את עצמך פעם, למה אני כאן? מה מטרתי? מה המתנה שנולדתי להביא לעולם?
כשאנו מחוברים ופועלים עפי צו הלב חיינו מלאים משמעות והעשייה מחברת אותנו לרגשות הגבוהים שלנו שמשרתים אותי ואת סביבתי.
כאן בלוס אנגלס ג’ונגל חומרי לכשעצמו.. הסביבה מציבה לנו סטנדרטים שקשורים בכסף , מעמד, במראה, או בהישג כזה או אחר.
ומתוך עבודה שלי עם מאות מאנשי הקהילה המדהימה שלנו למרות כל העושר וההצלחה המון מתמודדים עם בדידות, דיכאון, חרדות , התמכרויות לסמים, אוכל, הימורים ועוד פגיעות נפשיות שאנו מעוללים לעצמנו. ולמה?
יש משפט שאומר שאנחנו לא מפסיקים לשחק בגלל שאנחנו מזדקנים אלא אנחנו מזדקנים כי אנחנו מפסיקים לשחק!
בתור ילד קל לחלום. התפקיד של המבוגרים זה להרוס חלומות עם מה שריאלי ומה שלא. מנסים להתאים אותנו לתבנית הכללית ״לאיזור הבטוח״
אז מהו צו הלב שלכם?
כן אותו זה שריגש אתכם פעם ואשר הזנחתם בגלל הילדים, העבודה , ״לחצי״ החיים..
על איזה חלומות ויתרתם? מה עושה לנפשכם טוב? בישול? כתיבה? משחק כדורגל? תיאטרון? דייג? ציור?
או שאם זה לא מדפיס לכם כסף אז זה לא נחשב?
יש לכל אחד משהו שעושה לו טוב בלי תופעות לוואי גופניות. רק טוב לנשמה. טוב כמו שהיינו ילדים.
אז מה הלב שלכם רוצה שתעשו יותר עבור עצמכם? מה אתם יודעים שישמח אתכם?
קחו רגע וענו עם עצמכם.
נמשיך מכאן בשבוע הבא.