כשמבוגרים נוחרים קשה להתעלם מזה, אבל איכשהו אצל ילדים רבים מתייחסים לזה בסלחנות ובחיבה, אף שזה עלול להעיד על בעיה רפואית. ראשית, חשוב להבין כי זה לא נורמלי שילדים נוחרים, אף שזה קורה הרבה. ילדים הם לא מבוגרים קטנים, לכן, הסיבה שהילד נוחר לא זהה לסיבה שמבוגר נוחר. בשביל ילד הנחירה זה סימן שהוא לא נושם טוב בשינה. נחירות שכיחות במיוחד בגילאי שנתיים עד שש, שכן זה הגיל שבו הרקמה של השקדים, או השקד השלישי או האדנואיד, הם יותר גדולים אצלם, וזה הגורם העיקרי לנחירות בילדים.
איך מזהים נחירות אצל ילדים?
כדאי לעמוד לידם כשהם שקועים בשינה עמוקה, ופשוט להקשיב. זה מתחיל בנחירה קלה, שמראה למעשה שיש חסימה, אם יש חסימה יותר משמעותית רואים שבית החזה ממש מתאמץ, וכאשר החסימה מחמירה - יש כבר ממש הפסקות נשימה בשינה. אנחנו לא רוצים להגיע למצבים האלה שלילד יש הרבה הפסקות נשימה בשינה, ולא תמיד הורים מזהים את זה, כי באמת הם מתייחסים לנחירות כאל משהו חמוד. לפעמים זה באמת חמוד וזו לא בעיה, אבל זה יכול להצביע על בעיה. גם שינה בפה פתוח, ילד שמנוזל הרבה מעל הממוצע, הרבה רוק או ריור, קול מאנפף - כל אלה יכולים להעיד על חסימה שמקשה על הנשימה בלילה.
מה ההשלכות של נחירות אצל ילדים?
הדבר החשוב ביותר להבין על נחירות בגילאים הילדות הוא שילד נוחר משקיע מאמץ בלנשום בלילה. הילדים האלה מבזבזים המון אנרגיה, והם בעצם רזים. זה ילדים שלא מתפתחים, לא גדלים, הרבה פעמים יש להם הפרעות קשב וריכוז רק בגלל שהשינה שלהם מופרעת על ידי הנשימה הזו. שינה בילדים היא חלק גדול מהחיים שלהם, וזה מאוד חשוב להתפתחות הפיזית וגם הקוגניטיבית שלהם, ולכן ככל ההפרעה יותר חמורה - ההשפעה שלה על הדברים האלה יותר גדולה.
יש קשר גם בין טיב השינה להרטבת לילה, כנראה בגלל הפרשה של הורמונים שלא נעשית כמו שצריך בגלל שהשינה לא מספיק טובה. וזה לא הכל - מחקרים מראים שגם ההישגים בלימודים מושפעים מאוד מנחירות. למעשה, אותם ילדים שנוחרים הם ברוב המקרים בעשירון התחתון בכיתה א'. אתה אומר 'מה הוא חמוד ואחלה', אבל בסופו של דבר יש פגיעה מתמשכת ביכולות של הילד.
מה עושים עם זה?
אצל ילדים הסיבה העיקרית לנחירות, כאמור, היא הגדלת יתר של רקמת השקדים, או השקד השלישי - אדנואיד או פוליפ. הדברים האלה יוצרים איזשהי טבעת חנק לילד שבעיקר מתבטאת בזמן שינה. ההחלטה אם לנתח במקרה של שקדים גדולים או אדנואיד, תלויה לא בגודל אלא ברמת ההשפעה על השינה של הילד. אם ההפרעה משמעותית - עושים ניתוח.