הורות ברילוקיישן, אנחנו עוברים אבל מה עם הילדים?

טור הורות מאת: יעל עומר 

רילוקיישן (re-location), הינו מעבר ממדינת תושבות למדינה אחרת לצורכי עבודה או לימודים לתקופה קצרה או ארוכה. זאת בשונה מהגירה, שבה אוכלוסייה שלמה עוברת ממדינה אחת לאחרת לקביעות.  
ישנן סיבות שונות למעבר ממדינת המוצא למדינה אחרת: הצעת עבודה של הבעל/אישה, הזדמנות להקמת עסק, לימודים כסטודנט צעיר או לימודי פוסט דוקטורט, ״בריחה״ מהארץ כתוצאה מבעיות כלכליות/משפחתיות, מעבר בעקבות אהבה ובניית זוגיות או חיפוש הרפתקה. 
הסיבות למעבר ומשך זמן השהות מכתיב את ההתנהלות, ההתאקלמות והאווירה המשפחתית בבית. לדוגמא: כשהמשפחה ברילוקיישן ממקום העבודה, המשתנים מוגדרים ויציבים ומפחיתים את הלחץ. לעומת זאת, משפחה שעוברת בעקבות ניסיון להקמת עסק פרטי חשופה לטלטלות גדולות יותר ובכך נתונה ללחץ רב.
משך הזמן משפיע גם כן, משפחה שיודעת כי המעבר הוא לתקופה של 2-3 שנים, יחוו צורך להספיק לטייל ולהנות מכל מה שהמקום מציע וירגישו פחות צורך להיטמע ולהשתלב חברתית. לעומת זאת, משפחות שהגיעו לזמן בלתי מוגבל ישקיעו יותר בבניית המעגל החברתי וההשתלבות בקהילה, מאשר בטיולים בתדירות גבוהה. 
כל אלו משפיעים גם על אופן ההתאקלמות של הילדים. מעבר למדינה חדשה הינו מצב בו הילד חשוף לשינויים רבים בבת אחת: מעבר בית, אקלים, בית ספר, שפה, תרבות, אוכל ועוד, מה שגורם לתחושה של איבוד שליטה.
הספרות מתייחסת לשנה עד השנתיים הראשונות כשנות משבר מכוון, שזהו מצב המסעיר את המערכת הרגשית שלנו, את מערכות היחסים ואת תחושת הביטחון והערך העצמי. משבר זה יכול לחול על כל אחד מחברי המשפחה: ילדים כמבוגרים. איננו יכולים לנבא כיצד כל אחד יחווה את המעבר והאם יחוש כי המעבר היה עבורו חוויה של ״לידה מחדש״ ופריחה, של משבר זמני או של קושי רגשי- התנהגותי-חברתי המשפיע לזמן ממושך יותר.
כיצד נוכל לסייע לילדינו לצלוח את המעבר בצורה הטובה ביותר?

לפני המעבר:
• הכנה מראש: בהתאם לגיל הילד והתפתחותו, יש לספר ולשתף. מומלץ לתת כמה שיותר אינפורמציה על הבית החדש, האקלים ובית הספר, ולעשות זאת ע״י סיפורים ותמונות של המקום החדש. יש להימנע מתיאור חיובי מידי על מנת לא ליצור אשלייה ואכזבה. יש לציין את האתגרים שהילד עתיד להיחשף אליהם ולנהל שיחה פתוחה על האופן והכלים המוצעים לו לצלוח את האתגרים הללו.
• פרידות: טקסי פרידה הינם תהליך פסיכולוגי חשוב בעיבוד של תהליך שמתחיל ומסתיים. על מנת לאפשר לילד ולסביבתו לעבד את התהליך מבחינה רגשית יש לקיים מסיבות פרידה מכל מסגרת שהיה חלק ממנה: חברים, גן/בית ספר, משפחה. מומלץ שהילד ייתן משהו שמסמל ומזכיר אותו ושיקבל וישמור משהו מהאנשים הקרובים לו. לעיתים חפצים אלה משמשים בהמשך עוגן ומקור להישען עליו כשרוצים להיזכר בקרובים שהופכים לרחוקים פיזית.
• תכולת הבית: אם יש באפשרותכם להביא מכולה, מומלץ להעביר את חדר הילדים כמו שהוא (רהיטים, צעצועים, תמונות) על מנת שהילד ירגיש תחושה מוכרת.
• ילדים עם צרכים מיוחדים: יש להביא אבחונים, סיכומי טיפול או כל מידע שיכול לסייע למסגרת המקבלת לשלב את הילד בצורה הטובה ביותר. יש לתרגם את המידע לאנגלית או לשפת המקום.

אחרי המעבר:
• גבולות וחוקים בבית: גבולות וחוקים נותנים לילד תחושה של בטחון, שהוא יכול להישען על ההורה וכשההורה שם לו גבול הוא בעצם שומר עליו. לכן, במעבר מדינה, כשיש חוסר איזון והילד חווה שינויים רבים בבת אחת, הורים רבים נוטים לחשוב שרצוי להקל על הילד בכך שיגמישו או יוותרו על החוקים שהיו נהוגים בבית קודם לכן. מחשבה זו מוטעית מכוון שהיא מחזקת את תחושת חוסר הביטחון.
• מפגשים חברתיים/הכרות עם הקהילה: עם ההגעה למקום המגורים החדש, כדאי לשאול, להתייעץ ולבדוק האם יש פעילויות בקהילה וכיצד ניתן להשתלב בהם. אם אין, כדאי לייצרם ע״י הזמנה של שכנים או חברים לכיתה של הילדים.
• שמרו על השפה העברית: מתוך ניסיון לעזור לילד ללמוד את שפת המקום במהרה, הורים רבים מוותרים על השפה העברית ומתמקדים בלימוד השפה המקומית. מהר מאוד מתרחש מצב בו הילד שוכח את השפה העברית ובכך מתרחק מההורים ומהקרובים בארץ, שלא תמיד יודעים לשוחח בשפה החדשה שהילד רכש.
• התמודדות עם זעם ותסכול: אם הילד מביע כעס ותסכול על העובדה ש"הכריחו״ אותו לעזוב את ישראל ולעבור למדינה חדשה, יש להיות קשובים, אמפתיים לתחושות הילד ולא לנסות מיד לתת לו פתרונות. לעיתים הוא רק רוצה לשתף.
כמו-כן, אין לחוש אשמה על ש״בגללכם״ ילדכם עובר את הקשיים הללו. זכרו שגם אם ההתחלה קשה ומאתגרת, בסופו של דבר הילד נחשף לחוויות משמעותיות ומלמדות בחייו. אפשר לציין בפני הילד כי התחושה הינה זמנית ותעבור. זאת ניתן לעשות על ידי כך שמזכירים לילד מצבים בהם הצליח בעבר להתגבר על מכשולים דומים ועל ידי בדיקת מה עזר לו בעבר ומה יכול לסייע לו כעת.
כדאי להציע לילד מגוון כלים לפתור את הבעיה (ועדיף שיגיעו מתוך שיחה עם הילד ולא רק מהוריו). הימנעו מלבטל את רגשותיו, מלבכות ליד הילד כשהוא משתף אתכם בקשיים שלו בכדי שלא יחוש בחוסר אונים שלכם.
• עידוד: עודדו את הילד על כל הצלחה שחווה בתחומים שונים: חברתית, אקדמאית, רגשית אך בעיקר עודדו על הדרך שבה נקט ועל הניסיונות שעשה, גם אם התוצאה הסופית לא היתה התוצאה הרצויה.
•״שיחונת״: מצאו זמן ביום (ארוחות, אחרי בית הספר, לפני שינה) בה כל אחד מחברי המשפחה משתף בדברים שחווה במהלך היום. ייצרו זמן בו הילדים יחושו שאתם מקשיבים.
• כשהמצב אינו משתפר או אפילו מתדרדר: כשהמצב החברתי, נפשי, אקדמאי של הילד אינו משתפר, יש לפנות לסיוע מקצועי מבית הספר או ע״י איש טיפול פרטי שילווה ויסייע לילד ולכם ההורים, לעבור את התקופה המשברית.

הכותבת, יעל עומר, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד, מעל 20 שנות ניסיון כמדריכת הורים, מנתחת התנהגות ומומחית להפרעת קשב וריכוז וויסות חושי. לייעוץ ופרטים נוספים:
www.iparentingschool.com