"רובוטריקים: עליית החיות" מוותר על הסגנון של הסרטים המוקדמים ומשדרג את עצמו

הפעם בניגוד לשאר סרטי הסדרה אנחנו מוצגים לא רק לרובטים שהופכים לרכבים - אלא לגזע חדש - מקסימלס - שהופכים לחיות במקום לרכבים. יש להם מטרה וסגנון משלהם שהם רוח מרענן לזכיון מלבד המלחמה הבלתי פוסקת נגד כוחות השקרניקים. המקסימלס מגיעים אלינו ישר מסדרת התלת מימד הותיקה "Beasts wars" ולראות אותם עושים את המעבר למסך הגדול היא חוויה ויזואלית מעניינת ומהנה שבוצעה בצורה מצוינת. ההתמקדות בצוות קטן של מקסימלס ורובוטריקים מאפשר לכל דמות לקבל את הרגע שלו גם אם הוא לא גדול במיוחד, ולהנות ממגוון היכולות שכל דמות יכולה להביא לקרבות הרבים שמתרחשים בסרט.

"עלית החיות" מתרחש ב-1994 - שבע שנים אחרי "באמבלבי", אם כי אל תצפו לפיצוץ של רפרנסים מהתקופה, כשאת הרפרנסים מספקים בעיקר חולצת פאוור ריינג'רס אקראית או קלאסיקות היפ הופ של הניינטיז מ-A Tribe Called Quest, Wu-Tang Clan, Diggable Planets, The Notorious B.I.G.

הסרט מתחיל למעשה עם פרולוג מורחב שמציג את שבט ה"מקסימלס" רובוטים ענקיים שהופכים לחיות במקום לרכבים. המקסימלים נמלטים מהכוכב בית שלהם כשהוא מותקף על ידיד סקורג' (בקולו של פיטר דינקלג'), המשרת האישי של כוכב לכת תבונתי שאוכל כוכבי לכת אחרים בשם יוניקרון (קולמן דומינגו) - שבסופו של דבר משמיד את הכוכב שלהם.

המקסימלים מוצאים מחסה על כדור הארץ, והזמן עובר כשאנחנו מוצגים לזווית האנושית ההכרחית של הסרט בצורה מעניינת. הפעם בני האדם שלכודים באמצע הקרב האפי הזה בין טוב ורע הם לא הטיפוסים "הנבחרים" שאיך שהוא יש להם קשר נסתר ועמוק לחייזרים מהחלל, או לחלופין אנשי צבא קשוחים - אלא באמת ובתמים בני אדם רגילים שנקלעו לסיטואציה וכעת הם מתגלגלים אל ההרפתקה סוחפת אותם.

נואה דיאז - בכיכובו של אנתוני ראמוס - הוא מומחה אלקטרוניקה צבאי לשעבר שמחפש עבודה לפרנסת משפחתו. זה כולל את אחיו הצעיר והמקסים, כריס (דין סקוט ואסקז), שסובל ממחלה כרונית. במקביל, במוזיאון באליס איילנד, אלנה (דומיניק פישבק) עובדת קשה להוכיח את עצמה כמומחית לחפצים עתיקים- כשללא ספק היא האדם החכם ביותר באזור, אבל היא תקועה רק כמתמחה. שניהם בני מיעוטים שמקבלים זלזול שוב ושוב ונדחקים לשוליים על ידי האנשים הלבנים האחראים - מה שמספק יותר הקשר וביקורת חברתית ממה שאנחנו רואים בדרך כלל בסרטים האלה.

שניהם מוצאים את עצמם כל אחד בדרכו שלו במצוד אחר מפתח טרנסוורפ החשוב כל כך. נואה מנסה לגנוב פורשה שמתגלה כרובטריק מיראז' שמתרגש מכך שהוא כבר לא תקוע בחניון, ואחרי שהשתמש ביכולות המיוחדות שלו כדי למנוע מהשוטרים לעצור את נואה הוא משכנע את אופטימוס פריים ואת הרובוטריקים האחרים שבמקרה מסתתרים גם הם על כדור הארץ לתת לנואה לעזור להם לאתר את מפתח הטרנסוורפ, שהופעל בטעות על ידי אלנה, שיכול לעזור לרובוטריקים למצוא דרך חזרה לכוכב הבית שלהם.

בסופו של דבר הסרט עושה את מה שכל סרט רובוטריקים צריך לעשות. הדמויות מחפשות אוביקט מסוים, כשבכל נקודה מתרחש קרב רובוטי מהנה, אך בניגוד לסרטים הקודמים הקרבות באמת הכרחים וממוקדים ולא נמתחים מעבר למה שנדרש. הקרב הסופי שסוגר את הסרט שבו גושי מתכת גדולים ונוצצים מפוצצים אחד את השני מביא את הסיום הצפוי אך המהנה שבאנו לראות. האפקטים המיוחדים הקטנים מרשימים ביותר והיכולות הרובטיות לא מרגישות עמוסות וכבדות יותר על המידה. הבעיה היא שאין סיכון אמיתי: אנחנו יודעים שהטובים ינצחו ושכולם יהיו בסדר - למרות שלפעמים נראה שהמצב הגיע לבכי רע. חוסר ההשלכות הזה קצת מוריד מהמתח, אם לא מההנאה.

הקשר בין הרובטים לבני האנוש בסרט מרגיש אמיתי וכן  כאשר השיא שלו הוא פיט דיווידסון בתפקיד מיראז', שמספק הופעה מצוינת.  אנחנו מצוגים לדמויות ישנות וחדשות כאחד שבאמת מביאות את האשיות והסגנון שלהם למסך בכדי להזיז קדימה את העלילה שהיא אומנם גנרית אבל מוצלחת במיוחד. ללא ספק חוויה קולנועית שתהנו לצפות בה על המסך הגדול כשחבורת רובטים שהופכים לחיות ומכוניות שמנסות למנוע את השמדת העולם מכוכב לכת אחר שמנסה לאכול את כדור הארץ.