סרט ההמשך "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש" מספק לא רק סיפור טוב ומותח, אלא גם אנימציה יוצאת דופן באיכותה ומיוחדת מספיק כדי לבלוט. הסרט מציג את אחת מעבודות האנימציה הטובות של השנים האחרונות, עם כמה רגעים ממש שומטי לסתות. הוא עמוס בסגנונות עיצוב ותנועה, אבל בצורה שלא מעיקה או מעמיסה מדי על החושים. להיפך - הצופה מוצא את עצמו נשאב לתוך העולם המוזר הזה, שמלא בהפתעות יצירתיות ובבדיחות שתפספסו אם תמצמצו בזמן הלא נכון. את כל זה הוא עושה בצורה שמחמיאה לסיפור ועוזרת להעצים אותו במקום להפריע לו - לכל דמות יש יקום משלה ואסתטיקה שתואמת לו, כזו שמתארת באופן ויזואלי את התהליך הרגשי שהן עוברות.
הסיפור מתחיל ביקום הבית של גוון סטייסי. אחרי שבסרט הקודם נשאבה בטעות ליקום שבו חי מיילס מוראלס ובין השניים נוצר חיבור אישי חזק, אנחנו זוכים להכיר הפעם את עולמה הפנימי יותר לעומק. אנו מגלים דמות בודדה מאוד שמתאבלת על החבר הכי טוב שלה ומרחיקה מעליה כל חבר חדש שמנסה להתקרב. כל זה בזמן שהיא נאלצת להסתיר מאביה את זהותה הסודית כאשת העכביש, זהות שהיא יכולה לדבר עליה בחופשיות רק עם החברים שפגשה בסרט הראשון, ועכשיו נמצאים הרחק ממנה.
את כל זה אנחנו לומדים לא רק דרך ההתרחשות, אלא גם מהצורה שבה היקום הזה נראה - רקעים שהם משטחים צבעוניים בסגנון צבעי שמן. הצבעוניות ורמת הפירוט וההפשטה משתנה בהתאם למצבה של גוון עצמה. כל זה הופך את הסרט לכיף גדול עבור אוהבי אמנות, אפילו יש סצנת קרב שמפגישה סקיצות של ליאונרדו דה וינצ'י עם פסלי הבלונים ג'ף קונס.
בינתיים, ביקום של מיילס מוראלס, המעוצב בסגנון פופ ארטי-קומיקסי-רוי-ליכטנשטייני, אנו מגלים שהספיידרמן המתלמד כבר פחות או יותר תפס את הקטע של הגבורה, אבל לא את חלוקת הזמן הדרושה לתפקיד. הוא מתקשה לאזן את המחויבויות שלו בבית הספר וההכנה לקולג' עם סיכול תוכניות מרושעות של נבלים. ההורים שלו חושדים שמשהו לא בסדר, אבל לא מצליחים לסחוט ממנו את האמת. במקביל, צץ בחייו נבל חדש, "הכתם" (ג'ייסון שוורצמן), שתוכניותיו המרושעות קשורות קשר הדוק למיילס עצמו. הכתם הוא דמות מצחיקה ומטרידה בו זמנית - הכתמים שמכסים את גופו הם כפורטלים שהוא יכול להסיר מעצמו ולהדביק היכן שיחפוץ, יכולת שמייצרת שלל סצנות סלפסטיק שבהם הוא בועט בעצמו, אבל הוא גם דמות אומללה שאיבדה את כל מה שהיה לה, כולל המראה האנושי שלה. מעבר לזה, יש בכוחות של הכתם פוטנציאל הרסני לעתיד המולטיוורס כולו.
הרבה מהכיף בסרט הוא הגילוי של עוד ועוד הפתעות - יקומים שונים ומשונים, טכנולוגיות מד"ביות מעניינות וטוויסטים ויזואליים מגניבים. העלילה, בהתאם לזה, מזגזגת לא מעט בין הסיפור של מיילס, הסיפור של גוון והסיפור של המולטיוורס העכבישי וההשלכות של קיומו, שהולכות ומתבררות לאט לאט. זה גם סרט אפל ועצוב יותר מקודמו, שאולי היה קצת מלנכולי אבל בסך הכל קליל וחמוד.
"ברחבי ממדי העכביש" הוא נסיעה מרהיבה לגמרי ברכבת הרים משוגעת, עם קאסט קולי נהדר והמון בדיחות טובות. הוא סרט מאוד עמוס, קוהרנטי לגמרי, אבל גם לא שלם בפני עצמו. בלי לספיילר יותר מדי נגיד שעלילות מסוימות מתקדמות מספיק כדי שלא נצא מהקולנוע בתחושה שלא עשינו כאן כלום, אבל אחרות מתגלות כהכנה לסרט ההמשך בשנה הבאה. הבעיה פה היא אפילו לא האורך - שעתיים ועשרים שעוברות במהירות מפתיעה - אלא העובדה שאחרי השעתיים ועשרים האלה יש הרבה דברים שנשארים פתוחים בשם הקליף האנגר המותח.
