אז הסרט מחזיר אותנו רגע לאחור, בשביל להשלים את החור בעלילה. אז אנו מגלים כי רגע אחרי שהגיבורה מגלה שהיא בהריון, היא מגלה גם על פשע בלתי נסלח במיוחד שהשניים רקמו, ומחליטה לבגוד בשניהם ולשתף פעולה עם רשויות החוק. זמן לא רב חולף, והיא מביאה לעולם אתה בתה, אך נאלצת למסור אותה לאימוץ כדי להגן עליה מעולם הפשע האכזר. כך שהבת זואי גדלה בשלווה עם משפחת אומנה חביבה, בעוד האם מסתתרת באזור כפרי מבודד ומקבלת עדכונים על גורלה מהסוכן קרוז.
12 שנים חולפות וזואי התבגרה להיות נערה. אך יום בהיר אחד, מוזעקת הגיבורה אל העיר בה מתגוררת בתה בעקבות התרעה על סכנה, ואכן, תוך זמן קצר זואי נחטפת כשהסוכן קרוז ואמה בעקבותיה. מכאן והלאה העלילה לוקחת כיוון שונה, וכעת הפוקוס מתמקד במערכת היחסים בין הגיבורה לבתה, כשהקליק ביניהן לא בדיוק קורה מיד. שינוי המסלול הזה של הסרט, מצליח לפרקים לשפר את חווית הצפייה, כאשר הדינמיקה בין השתיים, הופכת להיות נקודת החוזקה של הסרט כולו, והחלק המעניין בו.
אכן תמצאו כאן לא מעט אקשן והרבה, דם, אך האלמנט שעובד הכי טוב בסרט הוא כאמור היחסים של השתיים. עם זאת, גם זה לא בדיוק מצליח להציל את הסרט מהבינוניות שלו, וכן, גם לא תצוגת המשחק המשובחת של לופז. פאז מספקת בעצמה יכולות משחק לא רעות בכלל, והדמות שלה לא רק מעוררת הזדהות, אלא נראה כי היא היחידה שמתנהגת בצורה ״נורמלית״ בסרט כולו.
בסופו של דבר מדובר על עוד מותחן אקשן לא מרהיב של ענקית הסטרימינג. זה אמנם לא סרט נוראי, אך התוצאה לא מרגשת, כך שהסרט נשכח די מהר, לאחר שהצפייה מגיעה לסיומה. וכאמור, גם ג׳ניפר לופז, לא מצליחה להציל אותו.