"אקסטרפולציות": הדרמה העתידנית החדשה של אפל טיוי פלוס

סדרת הדרמה החדשה מבית אפל TV פלוס על משבר האקלים, "אקסטרפולציות" עלתה לאחרונה על המסך הקטן. השנה היא 2037, ועידת האקלים הבינלאומית נערכת בתל אביב - שם נציגי מדינות העולם מגיעים לטקס במטרה לדבר על שריפות הענק שמכות בעולם, מקורות מי השתייה שאוזלים וגובה פני הים שעולה יחד עם הטמפרטורות.

סביב השולחן יושבים בין היתר שגריר אלג'יריה ושגרירת פלסטין, שחיה בשלום לצד ישראל. "אקסטרפולציות" היא סדרה מרשימה במיוחד הן ברמת ההפקה והן ברמת הקאסט. יוצר הסדרה בעיקר רוצים שנפסיק להדחיק את הנושא, ולשם כך הם לוקחים את "אקסטרפולציות" אל מקום שסרטי אסונות גרנדיוזיים לא מרבים ללכת אליו, והוא אל המקום המאוד אישי של איך כל הכאוס הולך להשפיע עלינו.

כלומר, לא רק על האנושות, לא על האנושי. פיזית ובריאותית, אבל לא פחות חשוב מכך גם רגשית, מחשבתית. מדובר על נקודת מבט מרתקת ומרעננת שהיוצרים לוקחים אליה את מרכז הכובד של הסדרה, והיא אכן הופכת להיות הלב ונקודת החוזקה של הסדרה כולה, הכוללת שמונה פרקים.

הפרקים נעים על פני העשורים הקרובים, כשכל פרק מתמקד בשנה אחרת על ציר הזמן. עם השנים העולם הופך למקום מייסר ומסוכן יותר למחייה, כאשר ודרך הסיפורים האישיים של הדמויות, חווית הצפייה הופכת מטלטלת ונוגעת ללב, ובעיקר - מציפה לא מעט שאלות ומחשבות.

ברנס קושר את הכדור לאנושות במובן שאין לאחד קיום בלי האחר. דרך האישי הוא לוקח את הצופים שלו למסע שתכליתו הוא השינוי המואץ שיעבור המין האנושי בפרק זמן קצר באופן מסחרר, כאשר כמה משמונת הפרקים בסדרה יכולים גם היו להיכתב במסגרת סדרת דיסטופיה מצוינת אחרת, "מראה שחורה". בני האדם הופכים כה תלויים בטכנולוגיה על מנת לשרוד בכוכב לכת זר ועוין להם, שהם הלכה למעשה הופכים למשהו שהוא חייזרי, סינגולרי עם הטכנולוגיה שמשאירה אותם בחיים, אבל איזה חיים אלה? 

וכמובן, אי אפשר שלא להזכיר את קיט הרינגטון - הלא הוא ג'ון סנואו מ"משחקי הכס" - שמקבל על עצמו כאן את תפקיד הנבל הקפיטליסטי ומזכיר לכולנו שהוא אחד השחקנים החזקים והטובים של השנים האחרונות. לצידו משחקים גם אדוארד נורטון, דיאן ליין, פורסט וויטאקר, הת'ר גרהאם, מריון קוטיאר, מוריי באטרלט, דיוויד שווימר, טובי מגווייר, ג'מה צ'אן, דויד דיגס מ"המילטון", סיינה מילר ועוד.

"אקסטרופולציות" עושה את הבלתי אפשרי, היא לא מכבידה עם מסר נוקב והטפת מוסר, אלא מבקשת לעורר מחשבה ורגש, והתוצאה היא כאמור, מרעננת ואחרת. מדובר באחד הניסיונות היותר אינטליגנטיים בנושא, ולכן הסדרה, במובן מסוים, היא גם תובענית לצפייה, אך היא בהחלט מתגמלת.