לאורך הקריירה הבינלאומית, המרשימה והמצליחה של הבמאי סטיבן ספילברג ניתן לזכור בעיקר ברטים העוסקים בעלילות חייזרים, בינה מלאכותית ועוד. אך כמובן אי אפשר שלא להזכיר את ״רשימת שינדלר״ שהנכיח את זהותו היהודית של הבמאי. כעת, הוא יוצא בסרט חדש, והוא אישי וחושפני מאי פעם.

את התסריט כתב ספילברג יחד עם המחזאי היהודי טוני קושנר, והוא עוסק בחייו האישיים, זיכרונותיו, ורגעים משמעותיים שעיצבו את דמותו. במובנים רבים, סרטו החדש עוסק רבות בעיקר בהוריו, שעברו גירושים מורכבים במיוחד, אשר השפיעו עליו רבות. 

״הפייבלמנים״ הינו סרט נוגע ללב, אותנטי, כנה עד כאב וחשוף. התוצאה היא סצנות בלתי נשכחות, דרמה משובחת, ודמויות נוגעות ללב, כאשר כל זה מתפרש על פני שעתיים וחצי. הסרט נפתח עם סצנה בה הגיבור, סמי, מגיע לראשונה בתור ילד לקולנוע, אשר מותיר בו רושם אדיר וגורם לו להתאהב מיד.  

זמן קצר לאחר מכן, אימו של סמי מעניקה לו מצלמת 8 מילימטר, וכך הוא למעשה עושה את צעדיו הראשונים במקצוע שעתיד לשנות את חייו. הגיבור מבין כי המצלמה אשר הוא מחזיק ביד מאפשרת לו לראות דברים אחרת, לגלות סודות, וכך הקשר עם אימו הופך מורכב ואף סימביוטי יותר - הוא מגלה עליה דברים שלא ידע קודם.

בחלקו הראשון של הסרט המשפחה עוברת מניו ג'רזי לאריזונה בעקבות עבודתו של האב. שם ההורים מבינים כי הם פשוט לא נועדו להיות יחד, והם מחליטים להיפרד. הסרט כולנו, למרות הדרמה המתרחשת בו, מלא באהבה לעולם, לחיים, ולקולנוע בפרט, אהבה שמכילה גם לא מעט סצנות מדהימות ודימויים בלתי נשכחים.

למעשה, אפשר לומר בהחלט כי מדובר על מעין שיר אהבה לקולנוע. עם זאת, יש בו לא רק אהבה, אלא גם השתקפות כואבת ואותנטית על יחסים, על משפחה, ועל זהות יהודית בפרט. למרות שהוא רק יצא לאוויר לעולם, ״הפייבלמנים״ כבר נראה כמועמד המוביל לאוסקר, והביקורות, הן מצד המבקרים והן מצד הצופים משבחות את הסרט. 

לסיכום, זהו ללא כל ספק סרטו האישי והחשוף ביותר של ספילברג, שהוא למעשה מין סיפור התגברות על אודות נהר יהודי המאוהב בקולנוע ומוצא בו מפלט, הכולל רגעים מרגשים על אמת, קאסט שחקנים נהדר, ובימוי, איך לא, מוצלח ומשובח.