בזמן פעילות גופנית אירובית ממושכת מתרחשים מספר תהליכים מטבוליים בגוף: ניצול מולקולות הסוכר בשרירים, שינוי במטבוליזם של שומני הדם המביא לירידה בכולסטרול הרע ולעלייה בכולסטרול הטוב, ועלייה בזרימת הדם לשרירים, שמביאה להרחבת כלי הדם ולירידה בלחץ הדם ושיפור בתפקוד כלי הדם.

אותם נתונים הידועים לרוב האנשים, גורמים לרבים לוותר על אימון, מפאת מחסור בזמן. אך מחקר חדש מסביר ואומר כי גם אימון קצר מביא עימו השפעות אירוביות "טהורות". כן, גם אימונים קצרים הנמשכים בין דקה ל-4 דקות המבוצעים מספר פעמים בעצימות גבוהה מביאים לשיפור בכושר וביכולות הגופניות.

הכל התחיל לפני עשור בערך עם אימוני האינטרוולים שכללו שילוב של מספר קטעי מאמץ בעצימות גבוהה של 75%-80% מהיכולת המרבית לפרקי זמן קצרים, כשבניהם שולבו קטעי התאוששות בעצימות נמוכה. שילוב זה אפשר קיצור של זמן האימון תוך השגת אותן מטרות בריאותיות שמושגות באימונים ארוכים.

אותו מחקר חדש בדק קבוצת נבדקים הסובלים ממספר גורמי סיכון כמו עלייה של רמות הסוכר והשומנים בדם, חולקו לשתי קבוצות שביצעו תכנית אימונים למשך 6 שבועות, במסגרתה נדרשו לדווש על אופניים. קבוצת אחת ביצעה אימון בודד וקצר מאוד למשך 90 שניות בעצימות של 85%, ב-3 פעמים נפרדות במהלך היום; הקבוצה השנייה ביצעה אימון SIT סטנדרטי יותר: אותו מאמץ עצים למשך 90 שניות במשך 3 פעמים, כאשר בין כל מקטע שולבו 4 דקות של אימון קל שיועד להתאוששות. שתי הקבוצות ביצעו את האימונים בימים לא עוקבים.

תוצאות המחקר מצאו כי בקבוצת האימון הבודד התרחש שיפור גדול יותר בכושר הגופני וכן ירידה משמעותית יותר ברמות הסוכר בדם. לעומת זאת, בקבוצת האימון הסטנדרטי התרחשה ירידה משמעותית יותר בשומני הדם. מסקנות המחקר היו שאימון אחד קצר ועצים מאוד, הוא בעל השפעה בריאותית משמעותית שלא נופלת מאימונים ארוכים יותר, ומשפיעה על חלק מגורמי הסיכון, כמו רמות הסוכר, יותר מאשר אימונים ארוכים יותר.