ישי ריבו מגיע להופעה

מה שישי ריבו, 33, רצה לעשות כשהתחיל לשיר הוא שיהיו מספיק אנשים בקהל שיגיעו לשמוע אותו. הוא בכלל לא העיז לחלום שיום אחד יזמינו אותו להופיע בחו"ל ושיהיה מספיק קהל שימלא לא רק אולם אחד אלא כמה אולמות שם. הוא גם לא תיאר לעצמו שיום אחד הוא יזכה בתואר זמר השנה ו"אלבום השנה", שאלבומיו יגיעו למעמד פלטינה ושיום אחד יקליט דואט עם שלמה ארצי. הוא גם לא תיאר לעצמו שיום אחד הוא יופיע בקיסריה הוא אפילו לא ידע מה זה קיסריה.

ריבו הוא גם לא ממש מה שהייתם מצפים לראות בזמר. בחור דתי, עם כיפה על הראש, ציציות ולבוש סולידי. אין לו משפחה מקושרת וגם לא כזאת שמטפחת חלומות על קריירה מוזיקלית. צנוע לחלוטין ונטול מאניירות של כוכב.  ההצלחה המסחררת לה זכה הפתיעה אותו אך לא את מעריציו אלו שליוו אותו כבר בתחילת הדרך ושרו אתו במכונית כל הדרך הביתה.

ריבו נולד וגדל בצרפת ועלה עם משפחתו לישראל כשהיה בן שמונה וחצי. בתחילה התגוררה משפחתו בכפר אדומים ולאחר מכן עברה ליישוב תל ציון. ישי התחנך במוסדות חרדיים ולמד בישיבה לעולים מצרפת בירושלים. אהבתו למוסיקה עם זאת היתה חלק בלתי נפרד מחייו. כבר בגיל 13 הוא החל לכתוב שירים, להלחינם ולהקליטם בביתו. בתחילה הוא הכיר רק מוזיקה חסידית עד שנסע באוטובוס מההתחלות לירושלים ושמע שיש מוזיקה אחרת. "שמעתי את עמר בניון בפעם הראשונה ולא ידעתי מי זה, התיישבתי ליד הנהג והיה שיר עם מיכה שטרית: שמחות קטנות. שאלתי מי זה ואמרו לי: עמיר בניון".

מעניין מה היה אומר הילד אז אם היו אומרים לו שיום אחד הוא עוד יופיע עם בניון. 

בגיל 17 הוא למד לנגן בגיטרה והקים את חבריו את להקת תכל'ס שביצעה מטאל רוק יהודי. "ראיתי אחרים מנגנים בגיטרה ואמרתי: וואו, גם אני רוצה. המוסיקה היתה המקור של הבריחה, היינו יושבים ומנגנים. תמיד אהבתי לשיר, מגיל מאוד צעיר התחלתי לכתוב שירים. כתבתי בערך 280 שירים באותן שנים".

אבל ההצלחה לא היתה מיידית. ריבו זוכר היטב את הרגע שבו כמעט נשבר וחשב שזה אולי לא יקרה עבורו. כשנה לאחר שיצא הסינגל הראשון שלו "תוכו רצוף אהבה", הוא עדיין לא הצליח להתברג לפלייליסט של גלגל"צ והסינגל השני, מטבע הדברים אפילו לא עלה על שולחן הוועדה בתחנת הרדיו שהיתה מזניקה אותו לתודעה. קל לוותר בשלב הזה, להרים ידיים ולהגיד, טוב ניסיתי, אולי אני צריך לחפש מקור פרנסה אחר, אבל לא ריבו. הוא סירב לוותר והחליט להמר על כל הקופה. "אחרי החתונה היה ליעל ולי סכום של כ-100 אלף שקל" סיפר בראיון למקור ראשון "אמרתי לה: דירה אי אפשר לקנות בסכום הזה, לימודים זה פחות אני, אז בואי נשקיע אותו במוזיקה שלי. אני מאמין בה. יעל זרמה והסכימה. ממש לא מובן מאליו. השקענו בהפקה, נגינה, עיבוד וכל מה שצריך אבל בשלב מסויים, גם הכסף הזה נגמר. הרגשתי שלא הבינו ממש את מה שאני רוצה להגיד. כשהכל מצליח ויש לך ראש על הכתפיים וחשיבה עסקית הרבה יותר קל להתנהל, אבל אנחנו היינו רחוקים מאוד מזה. לא ידענו מי נגד מי ומה צריך להיות הצעד הבא. הייתי מיואש, עדיין בצבא ועם משכורת ממש בסיסית ויעל עם עבודה נוספת. הבן הבכור יונתן נולד ואמרתי לעצמי: עוד שלושה חודשים אתה משתחרר, מה יהיה אז? זו היתה נקודת שבירה".

נקודת האור הגיעה לאחר שהחזן הראשי לצה"ל שמע עליו והציע לו לעזוב את חיל החימוש בו שירת ולהצטרף ללהקת הרבנות הצבאית, מה שעזר מאוד לקריירה ולפרנסה של ריבו. 

עם שחרורו מהצבא, המשיך ריבו לכתוב ולהופיע אך בתחילה הכירו אותו בעיקר במגזר הדתי. בכל זאת, בחור דתי. הוא לא תיאר לעצמו שפתאום חילונים גם יגלו אותו ויתחברו כל כך לטקסטים שכתב, אבל זה בדיוק מה שקרה, לא ברגע אמנם, אבל דרך הופעות בברים קטנים, מול קהל של מספר 30-40 איש. לחלקם הוא היה צריך להתקשר ולוודא שיגיעו שלא יופיע בפני אולם ריק. הוא בעצמו תלה את המודעות על לוחות בירושלים. ההצלחה הגיעה לאחר עבודה קשה ועיקשת עד שהוא הוא התחיל למלא אולמות, הופיע בפרוייקט של עידן רייכל, בקיסריה, בזאפה אמפי שוני ובנייני האומה ומאז הוא לא מפסיק. אם תכנסו ליוטיוב ותצפו בכל אחד מהשירים שלו, תראו שכל אחד מהם זכה לעשרות מיליוני צפיות ובסכ"ה למעלה מ-250 מיליון, פשוט מדהים.

הכישרון האדיר שלו לא נעדר מאוזני מוזיקאים רבים גדולים ונחשבים בארץ שהזמינו אותו לשיר איתם דואט משלמה ארצי, עידן רייכל ועד עמיר בניון ועומר אדם. "יום אחד עשיתי קניות ברמי לוי ופתאום אני מקבל טלפון ההפקה של שלמה ארצי. חשבתי שעובדים עלי וניתקתי", סיפר ריבו, "הם התקשרו  שוב ורק אז הבנתי שזה אמיתי".

ריבו חשש קצת שיציעו לו לבצע את "אהבתיה 2" - אחד הלהיטים המפורסמים והאהובים של ארצי - ויצטרך לסרב כי כבחור דתי הוא הבטיח לעצמו לא לשיר שירי אהבה אלא רק שירי אמונה ורוח. למרבה ההקלה, הציעו לו לשיר עם ארצי את "והאמת" והוא קפץ על ההזדמנות בשמחה.

באחת ההופעות שלו בקיסריה נפלה עליו התובנה שעם כל הכיף שבהופעה בפני קהל חי, הוריו מעולם לא זכו לראות אותו מופיע כי הם לא יגיעו להופעה מעורבת של גברים ונשים. ובגלל שהיה לו חשוב מאוד להופיע גם בפני ההורים הגאים, הוא החליט לקיים גם הופעות בפני קהל נפרד של גברים ונשים. וכך פעמיים בשנה, ריבו ממלא את בנייני האומה בפסח ובסוכות ושר פעם לגברים ופעם לנשים והוא מצליח למלא את האולם בכל פעם מחדש. 

"מה שיפה במוזיקה של ישי ריבו הוא שהיא לא מדברת רק על אלוהים אלא גם על החיים עצמם" הסביר תלמיד ישיבה אחד מדוע הוא אוהב את המוזיקה שלו. מעניין לציין שאת אותו הדבר אומרים גם מעריציו החילוניים.

כשהוא הולך ברחוב, אנשים לא מפסיקים לעצור אותו ומבקשים תמונה, ריבו הכי צנוע בעולם, תמיד מחייך ונענה בשמחה ולא משנה שזו הפעם העשירית כבר שעוצרים אותו ומבקשים תמונה. לפעמים עם זאת הוא צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא יוצא לשוק כי הוא יודע מה יקרה שם.  "כשהייתי לאחרונה בחו"ל, התגעגעתי מאוד לארץ. כשחזרתי אמרתי שאקפוץ לשוק, לעשות קניות. הגעתי ומיד עשיתי אחורה פנה". סיפר לפני שנתיים בראיון לערוץ 7.

ריבו נשוי ליעל, בתו של הרב אבנק טוניק, ראש ישיבת נחת רוח שבמושב תפרח ולהם שלושה בנים ובת. המשפחה מתגוררת בקריית משה בירושלים. בדיוק לפני פרוץ המגיפה שהכניסה את ישראל והעולם לסגר, שיפצה המשפחה את הבית וריבו בנה שם מיני אולפן לו קרא: 'בוּנקֶריבו'. "כתבתי שם את 'כתר מלוכה'". השיר 'קול דודי', שהיה מבחינתו סוג של הארה, נולד בשבת. "הלכתי לישון עם שיר השירים ביד, שיננתי את השיר כל השבת ובמוצאי שבת נסעתי לדוד, הפסנתרן שמלווה אותי כבר שנים".

 בתקופה של הסגר הראשון עשה ריבו הופעות זום רבות לבד וגם עם נגנים לארגונים, עמותות ומוסדות. "ביום העצמאות היו לי ארבע הופעות. הופעה חצי שעה, ואז עשינו על האש, עוד הופעה, ויוצאים למנגל. אבל מהר מאוד זה נגמר. אתה שר למצלמה ולא לאנשים. זה עזר לצוות לעבור את התקופה מבחינה כלכלית ועזר לשמח את הקהל, אבל אחרי הסגר לא הייתה אפשרות להופעות האלה שוב".  עכשיו כשהקורונה כבר מאחור, הוא מאושר לחזור ולהופיע בפני קהל חי ולהרגיש את האנרגיות שלו זורמות אליו. 

גם היום כשהוא עומד מול קהל של 3500 איש, ניתן לראות שריבו מתרגש וקצת לא מאמין שהוא נמצא שם. "אני זוכר את הרגע שהייתה לי משכורת בסיסית מהצבא ולא היו לי הכנסות, רק הוצאתי על המוזיקה, ואמרתי 'ה', תן לי את האפשרות להתפרנס בצורה בסיסית, אבל רק ממוזיקה. אני לא יכול לעשות דברים אחרים, אני לא רואה את עצמי עובד במשהו אחר. יש לי אחריות, יש לי משפחה'. כבר היה לנו יונתן הבכור. זה לא היה פשוט, ואני תמיד שם לנגד עיניי את הבקשה הזאת, את התפילה שנשאתי להשם: 'אני רוצה לשיר את השירים שלי, להופיע אתם, לא רוצה כסף לא רוצה פרסום רוצה רק שהשירים יצאו החוצה'".

ריבו מברך כל יום את אלוהים על מזלו הטוב ולא לוקח את ההצלחה כדבר מובן מאליו ולא את החיבוק החם שקיבל מכל המגזרים, הדתיים והחילוניים כאחד. "זה לא בזכותי. נקלעתי לסיטואציה בדור כזה שיש לו מקום. אם היה לי הכישרון הזה לפני 15­-20 שנה, אני לא יודע אם היינו יושבים ומדברים עכשיו. יש לי הרבה חברים מוכשרים במוזיקה, ואין שום הסבר למה אחד מצליח ואחד לא. זה גורם לך להבין שקורה כאן משהו הרבה מעבר לעניין האישי ושיש כאן תפקיד".

כששואלים אותו מה לדעתו סוד הקסם של שיריו ומדוע קהלים שונים ומגוונים מתחברים אליהם, הוא עונה בפשטות:  "במוזיקה יש משהו לא מאיים. זה הכוח שלה. אתה לא בא לאנשים ואומר להם 'בואו תניחו תפילין'. החיבור של המילים עם הצלילים ממיס להם איזו נקודה בנפש. ויש משהו ברמת התכנים. השירים מתבססים הרבה על מדרשים ומקורות, כלומר אנשים קדושים כתבו אותם. כל יהודי קשור בשורש נשמתו לדברים האלה, ולכן זה מדבר אליהם. חוץ מזה, בעידן שהכול פרוץ והכול פתוח, כל האינסטגרם והטיקטוק, יש זה לעומת זה. המוזיקה היהודית מביאה מזור לנפש, ויש לה הרבה ביקוש. אני חושב שלמוזיקה היהודית יש כל כך הרבה מה לתרום ולתת לעולם הכללי. תמיד הייתה תפיסה כזאת שלנו, האומנים הדתיים, אין באמת עמוד שדרה משלנו. שיש או מוזיקה חסידית, שהיא מאוד נישתית, והיא מופקת ומנוגנת בצורה מאוד מסוימת - או שמגיירים שירים של חילונים. היו גם אלה ששבים למקורות. היום יש את אלה שבאים מהמקורות, כי גדלנו לתוך זה".

ביום שני ה-23 במאי בשעה 8 בערב ישוב ריבו ללוס אנג'לס ויופיע בסבן תיאטר עם להיטיו האהובים: ״סיבת הסיבות״, ״הלב שלי״, "הנה ימים באים", "לשוב הביתה", ״תוכו רצוף אהבה״, ״מציל אותי כל יום״, ״זוכר אני״,  "הבוקר יעלה" ורבים אחרים.

להזמנות לכרטיסים- משה נוי: 818-995-3265

www.noyshows.com

8440 Wilshire Blvd. Beverly Hills CA 90211