הבמאי והיוצר דיוויד סיימון יודע כיצד לקחת סיפורים אמיתיים, מטלטלים ומזעזעים ולהפוך אותם לסדרות מופת. לאחר שעשה זאת ב״סמויה״, כעת הוא עושה זאת שוב, במיני סדרה חדשה, בשיתוף עם רשת ״HBO״. כבר בסצנת הפתיחה, אנו נחשפים לדמות הראשית, וויין, מרצה על כוח משטרתי, המראה לסטודנטים שלו סרטונים של שוטרים אלימים, ומנגד, אזרחים שחורים משפילים מבט. מפחדים.

כך מצליח סיימון ללפות את הצופה כבר מהרגע הראשון, וגם להסביר לו לאיזה עולם הוא עתיד להיכנס. כל שש הפרקים של המיני סדרה החדשה ממשיכה את הקו הזה בדיוק, והתוצאה מטלטלת, דרמטית, ולעיתים אף קשה לצפייה, אך מתגמלת. העלילה נעה אחורה וקדימה בזמן, וחושפת את ההתקדמות וחייו האישיים של וויין.

את הפוקוס המרכזי שמה הסדרה כמובן על החקירה המדוברת ובכלל על אלימות משטרתית ומעשי הפשע ברחוב. במובן מסוים זה הלב הפועם של הסדרה, מה שמוביל לעיתים לצמצום די משמעותי של הדמויות והסיפורים שלהן. אך עדיין, וחשוב לומר זאת, אין זה פוגם בחווית הצפייה. אולי דווקא להפך.

״העיר הזאת שלנו״ מבקשת לא רק להוציא מהצופים רגש, אלא גם לעורר מחשבה, לשאול שאלות, אולי אפילו לנפץ אשליה, להראות את מה שמתרחש באמת ברחובות. אחת מנקודות החוזקה של הסדרה היא בכך שהיא מצליחה ליצור הזדהות, לעיתים אפילו לשני הצדדים. בפרקים מסוימים אף מתרחש טשטוש עדין בין הרעים לטובים.

לסיכום, מדובר על יצירה טלווזיונית שהיא בהחלט חובת צפייה, בטח בנוף העכשווי בנטפליקס ובשאר חברות הסטרימינג שמציעות אלטרנטיבות לא מוצלחות במיוחד ובעיקר כאלה המספקות אסקפיזם טהור ותו לא.