מדובר על מחקר אשר נעשה באוניברסיטת טוהוקו אשר ביפן, בו השתתפו 276 ילדים, בגילאי 5 עד-18 אשר צפו באפס ועד ארבע שעות טלוויזיה בכל יום. לאחר מכן, כל הילדים עברו סריקת מוח, שחשפה כי אותם ילדים שצפו ביותר משעתיים גידלו כמויות גבוהות יותר של חומר אפור באזור האונה הקדמית של המוח.
המשמעות של נתון זה היא שלילית, מכיוון שהיא מתקשרת לאינטליגנציה מילולית נמוכה. מדובר על אחד המחקרים הראשונים שנעשו על השפעת הטלווזיה בהקשר של מבנה המוח. במילים אחרות, נראה כי צפייה מרובה בטלווזיה בקרב ילדים ובני נוער משפיעה על התפתחות נוירו-קוגניטיבית. כמו כן, ההשפעה הוכחה כשווה בין בנות לבנים, ובטוח גילאים רחב.
אז מה עושים? בראש ובראשונה מנסים לצמצם את שעות החשיפה של הילדים למסכים, הן טלווזיה והן מכשירים ניידים. רצוי להגביל בתור התחלה לכמה שעות ביום, ולרדת בהדרגתיות. כמו כן, אלמנט חשוב במיוחד להצלחה הוא להעניק לילד או לבני הנוער אלטרנטיבה אחרת, מעניינת ומגרה לא פחות.