האלבום כולל 14 שירים, כולם מאפיינים את שירן באופן הטוב והמדויק ביותר, הם נעימים להאזנה, חלקם נשמעים כמו להיטים עתידיים, ובעיקר, הם מזכירים לכולנו שמדובר על אמן שיודע את נוסחת הזהב. או במילים אחרות, יודע כיצד לקנות את קהל המאזינים שלו שוב ושוב.
כזכור, באלבום הקודם של אד, אירח הזמן עשרות אמנים וזמרים שונים, אך כעת, החליט שירן ללכת על כל הקופה, ולהיות במרכז הבמה. בלי נספחים, בלי הפרעות, רק הוא, הגיטרה, והקול. והפקה מוקדפת במיוחד, כמובן. תוכלו למצוא מגוון די רחב של שירים לאורך האלבום.
החל משירי פופ קופצים וקלילים, בלדות נוגעות ללב, ועד מעט ארנבי מפתיע ומעט אחר מכפי שאנו מכירים. הוורסטיליות של האלבום גורמת לבלבול קל, ומציפה את השאלה, האם אדן שירן בעצמו יודע איזה זמר הוא? אך לאורך ההאזנה לאלבום, הרצון לקבל תשובה הולך ופוחת.
נראה שזה בסדר לרצות גם וגם. לשחק במרגש הזה, ומאוחר יותר במגרש האחר. נכון, הרמוניה וקול אחיד הם שאיפה של אמנים רבים, אך אולי זה הופך פחות ופחות רלוונטי בעידן בו ההיצע הוא בלתי נגמר, האפשרויות הן בכל מקום, וכולם רוצים לגעת בהכל, לנסות הכל.
מדובר על האלבום המפתיע והשונה ביותר של שירן עד כה, והוא בהחלט שווה האזנה. אם אתם לא נמנים עם המעריצים של הזמר, אולי זו הפעם בה כדאי לכם לתת הזדמנות לשירן, בכל זאת, מדובר באלבום שונה בנוף המקומי , ובטח בנוף של אד שירן.