קראו לו ביזארי, מופרע, ומעורר חלחלה: הכירו את הלהיט הצרפתי החדש

"טיטאן" עוקב אחר גיבורה, אותה אנו פוגשים לראשונה בתור ילדה שמנסה לזכות באהבת הוריה, ללא הצלחה. הניסיון הכושל שלה להשיג כל סוג של תשומת לב מהוריה מוביל יום אחד לתאונת דרכים קשה, שמותירה אותה משותקת חלקית, ועם משיכה משונה למתכת. 

לאחר החזרה אחורה בזמן, אנו פוגשים את הגיבורה כאישה צעירה, שלא הצליחה לשקם את חייה, ומקיימת יחסי מין עם פיסות מתכת כשהיא מוצאת. ואם זה לא מספיק, בגלל שלא קיבלה אהבה מהוריה כילדה, ובכלל, היא לא מצליחה לנהל קשרים אנושיים, ותוקפת את כל מי שמנסה להתקרב.

המעשים המשונים שלה מובילים אותה להסתבך בצרות, מה שגורם לה בסופו של דבר, לברוח מהמשטרה ולהתחזות לאדם אחר. מדובר על אחד הנרטיבים המשונים והקשים לצפייה שנעשו בשנים האחרונות, עליו כאמור אחראית הבמאית ז'וליה דוקורנו, שקיבלה תוך זמן קצר את פרס דקל הזהב ובכך הפכה להיות האישה השניה בהיסטוריה שזוכה בפרס.

עבודתה של דוקורנו היא פנומנלית, לא פחות מכך. היא מצליחה להציג לצופה סיפור מטלטל, אך במקביל כזה שנוגע ללב ומוביל לתחושת הזדהות עמוקה. הגיבורה מצליחה למצוא לאט לאט את מבוקשה, כלומר אהבה אמיתית, ונראה כי אין זה משנה לה שהיא מגיעה ממשהו ולא מאדם, בשר ודם. 

כאמור, כינו את הסרט בלא מעט כינויים לא מחמיאים כגון "מזעזע", "מחריד", ו"מעורר חלחלה", אך מתחת לפני השטח, הסיפור הוא קטן, עדין וחכם, או במילים אחרות, מתחת לפני השטח, מדובר על סיפור אהבה. חריג, משונה, אחר, אך סיפור אהבה.

ואותו סיפור מבקש להעביר ביקורת על עולם בו אהבה הפכה להיות כמעט עוד אלמנט חברתי, השייך לעולמות הדיגיטל. "טיטאן" הינו סרט על זהויות, על הכלה, על הרצון והכמיה הבלתי ניתנים לריסון לאהבה. ובמובן הזה, הוא בהחלט חובת צפייה.