אגרוף בבטן זו התחושה שאיתה מסיימים את הצפייה בסרט ״צעירה מבטיחה״, הסרט הראשון של הבמאית והתסריטאית אמרלד פנל. כזכור, הסרט היה מועמד לארבע מועמדויות לגלובוס הזהב האחרון, בקטגוריות מרשימות בהחלט: תסריט, בימוי, שחקנית הראשית, וכמובן, הסרט עצמו.

במרכז העלילה עומד אישה צעירה בת שלושים, קאסי, שעדיין חיה עם הוריה, ועובדת בבית קפה שכונתי קטן וחביב. קאסי מנהלת חיים כפולים, בלילות היא נוהגת להתלבש כמיטב הבלייניות ויוצאת לפאב מקומי, שם היא משחקת עצמה שיכורה כמעט עד אובדן חושים.

מה המטרה של המשחק? לחכות לגבר הבא שיגיע לעזור, אך למעשה ינסה לנצל את מצבה ולשכב איתה. יום בהיר אחד, ריאן, רופא ילדים, נכנס לבית הקפה בו קאסי עובדת, ומתגלה כי השניים למדו יחד רפואה, כאשר קאסי נשרה מהלימודים בנסיבות משונות, והוא הפך לרופא מצליח.

המשחק של קאסי מצליח לעורר לא מעט רגשות מעורבים, מצד אחד כעס, מצד שני רתיעה ומתח, כאשר ברור שהיא פוגעת בעיקר בעצמה. דמותה של הגיבורה לא מאפשרת לצופה להישאר אדיש, היא פוצעת, מסקרנת, אלימה, ובעיקר מרהיבה.

אי אפשר לדבר על הסרט ולא להזכיר את הצבעוניות העזה שמלווה את כל אורכו. הסצנות פעמים רבות בצבעי פסטל ילדותיים, רומנטיים, שללא ספק מבקשים למתוח ביקורת על אידיאל התשוקה, על פנטזיות ואגדות. לצבעים העזים מצטרף גם פסקול מטריד, אירוני, מכשף, שמצליח להפוך סצנות רבות למטרידות אף יותר.

אין ספק כי מדובר על סרט שמצליח לצאת מעצמו, מגבולות הז'אנר, ולהפוך להיות הרבה יותר מעוד סרט פמיניסטי על נקמת נשים. ההמלצה השגרתית היא עבור נשים, אך בהחלט מדובר על צפיית חובה גם לגברים, ובכלל, לכל מי שמעריך חווית צפייה עזה, מעוררת, ובעיקר, כזו שמזיזה את הגלגלים בראש.