במרכז העלילה של הסדרה החדשה של נטפליקס, עומדות שתי נשים, שבמקרה הן גם שחקניות מבוקשות ומוכרות: קתרין הייגל, ושרה צ׳וק. השתיים חברות קרובות למעלה מ-30 שנה ומאז, הן למעשה די בלתי נפרדות, ויש לכך כמובן, גם מחיר.
השתיים תומכות אחת בשניה, לאורך השנים, בסיטואציות קשות וטובות כאחד. לאורך הסדרה, ישנה תנועה חכמה ומועילה של אחורה וקדימה בזמן, שמצליח להשלים את התמונה עבור הצופה. המעברים מספקים לצופה הצצה מעניינת ואותנטית לשנות השבעים, אז היו הנשים צעירות וחולמניות.
כידוע, כאשר רוצים לשחזר את שנות השבעים הצבעוניות, קל במיוחד ליפול לקלישאות ולתחושה של מלאכותיות לא נעימה, אך הסדרה מצליחה להתחמק מכך באלגנטיות, ואחת הסיבות לכך היא העובדה כי הגיבורות משחקות את עצמן, כנערות.
קייט, היא החנונית מבין השתיים, ביישנית, מופנמת, ואילו טולי היא מוחצנת, עשירה במיוחד, ומפורסמת. הפער בין השתיים מצליח ליצור מתח רגיש ונפיץ, שהופך את הצפייה מותחת ומעניינת יותר, ממש כמו בחיים עצמם.
על אף השוני, ההבדלים הרבים, המתח, השתיים מצליחות להיות קרובות, ובעיקר, להשלים אחת את השניה. אחת הסיבות שהסדרה הפכה כה פופולרית בקרב קהל מכל רחבי העולם, היא העובדה כי היא נדירה בנוף המקומי הן בנטפליקס, והן בשירותי הסטרימנג כיום, בעקבות העובדה כי היא עוסקת בחברות נשית.
כמובן כי קשה לדבר עם חברות נשית ולא להזכיר את הסדרה המופתית ״בנות״, אך בכל זאת, חשוב לומר, כי מדובר על יצור אחר לגמרי. בשונה, ״פיירפליי ליין״ מבקשת לעסוק בכך באופן קלאסי יותר, רחב יותר, נקודתי יותר, וזו בהחלט, נקודת החוזקה של הסדרה.
חשוב לומר, זוהי ממש לא סדרה רק עבור נשים, מדובר על סדרה שיכולה להתאים לכל, למשפחה, לגברים, בני נוער, ולמעשה, עבור כל מי שדרמה איכותית, הנעה בין מרחבי הזמן, נשמעת לו כמו חומר טוב לבינג׳.