איפוק ומינימליזם: הסדרה הדנית החדשה ״החקירה״ מצליחה ללכוד את הצופה כבר מהפרק הראשון

אם אתם חובבי הז׳אנר, סביר שאתם יודעים כי חלק ניכר מסדרות המתח והפשע מתחילות במציאת גופה, ומנקודה זו רק הולכות ומסתבכות. לעומת זאת, הסדרה הדנית החדשה ״החקירה״ מצליחה לשבור את חוקי הז׳אנר, והיא עושה זאת בחוכמה וביופי רב. 

הסדרה עוסקת בחקירת רצח של עיתונאים בשם קים ואל, אשר יצאה לשיט לצורך ראיון. מאותו שיט, לא חזרה בחיים. הגבר אותו ראיינה, דווקא כן חזר, אך למרות החשדות, טען כי הוא לא אחראי על היעלמותה, וסיפר כי היא נהרגה בתאונה. מאותו רגע, צוות החקירה מנסה למצוא את הראיות אשר יוכיחו אחרת. 

לאורך הפרקים, הבלש האחראי על החקירה, לא אומר נואש, ומשוכנע שהוא יכול לחשוף את האמת. כבר בפרק השלישי, צוות של צוללנים נכנס לתמונה, כאשר הוא עוקב אחר מסלול השייט, בניסיון למצוא ראיות חדשות, או במקרה טוב יותר, למצוא את גופתה של קים. 

כמובן כי מדובר על חיפוש כמעט בלתי אפשר ומורט עצבים. אך התהליך שעוברים הצוללנים, והצופה, הינו מצד אחד איטי, בלתי נסבל, אך מהצד השני מסקרן, מינימליסטי וסוחף. זוהי גם נקודת הכוח של הסדרה. במקום ליפול לדרמה גדולה, ליצירת מתח מלאכותי, יוצרי הסדרה בחרו אחרת, וזה לגמרי עובד להם. 

הסדרה מבקשת לדגול בריאלסטיות נטולת מלודרמה מיותרת, וכפועל יוצא, לא תמצאו במהלך הפרקים סצנות אלימות, קשות, מלאות בדם ורצח, אלא רק שקט מטריד, והרבה מתח ואי וודאות. לאורך החקירה, הוריה של קים מחכים בציפייה גדולה לכל רמז חדש, מה שמצליח לחזק אף יותר את תחושת הריאליזם והמתח. 

״החקירה״ אשר מונה שישה פרקים בלבד, לא ארוכים במיוחד, מצליחה להעביר תחושה אנושית נדירה, דמויות אמינות, ואיפוק מרשים, שללא ספק הופך להיות החוזק של הסדרה כולה. זה מה שהופך אותה למצממרת ומסקרנת מהרגע הראשון, ועד לדקה האחרונה של פרק הסיום.