השחקנית שרון סטון נולדה אי שם בסוף שנות החמישים, ומאז, לפי מה שהיא אומרת, היא נולדה שוב, כמה פעמים. כך למעשה היא גם בחרה לקרוא לאוטוביוגרפיה החדשה שלה: ״היופי בלחיות פעמיים״. לא חייב לקרוא את הספר בשביל לדעת כי המוות דפק על דלתה של סטון פעמים רבות. פעם הייתה זו חברה הטוב בתיכון, דוד שלה, וגם לה בעצמה לא חסר (ניצלה מאירוע מוחי, תאונה, מכת ברק, ועוד).
מזל שהצליחה להישאר בחיים, ולספר את כל קורות חייה בספרה החדש. הכתיבה של סטון מצליחה להפתיע, היא רגישה, אותנטית, חשופה, והיא בהחלט לא חוסכת בפרטים. חייה של השחקנית לא היו פשוטים. היא גדלה בפריפריה בפנסילבניה בעוני קשה, חוותה גילוי עריות במשפחה, ניהלה מערכת יחסים מורכבת וקשה עם אמא, עברה חרם מספר פעמים, ואם כל זה לא מספיק, אז גם על לא מעט הטרדות שעברה בזמן שעבדה בתעשייה ההוליוודית.
אך לאחר שסטון מתפנה לעסוק ברכילות, היא מגיעה למה שחשוב באמת. למסקנות שהגיעה אליהן מחווית החיים שלה, והן הרבה יותר מעניינות, ובעיקר הרבה יותר מלמדות ומרעננות. למעשה, ניתן למצוא גם לא מעט הומר בספרה החדש של סטון, כאשר היא מספרת על אירוע מוחי אשר עברה: ״יופי, עכשיו אהיה הקלישאה של בלונדינית גבוהה, עם ציצים גדולים, רגליים ארוכות ונזק מוחי״.
כמי שהתחילה את דרכה בהוליווד בשנות השמונים, סטון מספרת כי עברה לא מעט השפלות לאורך הדרך. ״לא ציפו ממני לחשוב״, כתבה. עוד הזכירה סטון כי שילמה לשחקן ליאונרדו דה-קפריו בשביל שישחק בסרט הוליוודי בו לקחה חלק, מכיוון שההפקה לא הסכימה לקבל אותו כי היה אלמוני לחלוטין.
עוד סיפרה סטון, כי לאורך השנים, השכר שלה כשחקנית היה נמוך יותר באופן משמעותי משאר חבריה, הגברים. ״כל הזמן הקטינו אותי. גם בפוסטר של אינסטינקט בסיסי, לא הכניסו אותי״ סיפרה בגילוי לב. כזכור, הסרט היה אחד הלהיטים הגדולים ביותר של שנות התשעים.
לסיכום, ניתן לומר כי סטון מצליחה לייצר סיפור חיים מעניין, סוחף, לא קילשאתי, שמצליח להשאיר את הקורא מהשורה הראשונה, ועד האחרונה. מדובר על 250 עמודים של רכבת הרים, במובן הטוב של המילה, שהפכו את סטון משחקנית מוערכת, לאישיות חשובה, מוערכת, ומעניינת.